להגות מילים

השקט של היום

הוא הרעש של 

אתמול

הדממה שבלב 

היא הרעש

שבאוזן

השנאה של היום

היא כאב 

המחר

התקווה שהייתה

היא בסבל

שנותר

עם רעש ושקט שבא אחריו

אפשר להתמודד,

גם עם שנאה...

אבל עם אבדן התקווה -

זהו סבל בלתי נסבל,

קשה לחיות בלי תקווה.

תודה על שירך, שבת שלום.

תודה נורית יקרה על הבאת הציטוט מדבריה של  המשוררת שימברוסקה. הציטוט  מזמין אותנו לחשוב על הקשר בין השפה, המציאות והתודעה. הוא מעלה שאלות עמוקות על טבע הזמן, על היכולת שלנו לתאר את העולם, ועל הכוח היצירתי של המחשבה.

בהחלט ראוי הציטוט להתייחסות בצורת שיר.

סופ"ש רגוע ושבת שקטה

שמוליק

אכן שירה של שימבורסקה מביא אותנו לחשוב על משמעותן של מילים,

על עושר השפה.

משוררת ענקית, כלת פרס נובל לספרול,  היא שימבורסקה. 

אני בטוחה שמילותיה יגרמו לך לכתוב שיר.

שבת שלום.

אין לי מאום לומר על כך, פרט ל...מושלם! כן! 

אני כל כך מבינה את המאום הזה שלך,

כאלה הם שיריה של שימבורסקה.

אני לוקחת את אחד מספרי השירה שלה

ומגיעה לעולמות אחרים.

לפעמים זה רק "רגע" והוא גדול ובלתי נגמר

כמו: ורמיר

כל זמן שאשה זו מהרייקסמוזיאום

יוצקת יום-יום 

ברוגע ובריכוז מצויירים

חלב מהכד אל הקערה,

אין העולם ראוי

לסוף העולם.

הנה עוד חומר למחשבה.

כמו רבים משיריה של שימבורסקה.

שבת שלום גלי שלי.

אכן, ויסלבה שימבורסקה

רק להזכיר את שמה, ושיריה ממלאים את הלב בפליאה.

אני מדי פעם שבה וקוראת בהם ומתענגת.

שבת שלום