סִינְקוֹפָּה

במכחול מילותייך ציירת  תמונה עוצמתית של בדידות, המתבטאת במוזיקה. הבדידות היא כמו פסנתר שמתנגן מעצמו בשעות המאוחרות של הלילה, כאשר כל העולם נמצא בשינה.

השיר מתאר מצבים שונים של בדידות: ילד שמרגיש בודד לאחר שננזף על ידי הוריו, אדם שנדחה על ידי אהובתו, נערה מבוישת, אישה מבוגרת שחשה שהחיים עברו עליה. כל אחד מהם מוצא את עצמו מנסה לתקשר את הבדידות שלו דרך המוזיקה, אך התווים נראים כאילו מתנגדים להם, מתערבבים ומשתבשים.

שיר מעניין כתבת.

שבוע טוב ושקט

שמוליק

כאילו, מה עובר עליכם, אנשים?

אני מוקסם. שיר שעונה על כל ציפיות משיר באשר הוא. לקרא להתפעם ולהתרגש.במיוחד מהבתים התחיליים 

בשלל של תקופות ומצבים ניתן להרגיש בדידות. למרבה הצער בכל גיל. תודה רבה לך, שבוע טוב בלי בדידות.

כשהמוסיקה היא חלק מחיי אדם, היא גם נחמה גדולה בסיטואציות כואבות. אני יכולה להעיד על כך כמורה לפסנתר לשעבר, וכאחת שנושאת עמה אינספור סיטואציות והתמודדויות כואבות עד מאוד. 

כל פסקה משירך הוא סיפור בפני עצמו. הצצתי לחיי אחרים באמצעות הסיטואציות הללו והבנתי שאין אדם נטול התמודדויות. או כמו שאומרים בלשון עממית: "כל אחד והשק שלו."

אבל ראית איך הבאתי את הבודואר מהמאה השבע עשרה? זה קורע שאין לי מושג מאיפה זה יצא.

את השיר, אם תוכלי, שלחי לי למייל ואל תפרסמי אותו בעצמך.

אלפי תודות וחיבוק,

גלי 

בכלל, מה שקורה לאחרונה די לא שגרתי אצלי. בדרך כלל לוקחים לי ימים. לפעמים שבועות, לחצוב שיר אחד.

מילה מתנגנת פעם בעצב

ופעם בקול הצילו אני בודד..

נהדר

סיפורים של בדידות, וצלילי פסנטר מלווים אותם.

נגעו בלבי הסיפורים, הילד ששנשלח לחדר, 

הנערה שכל כך רצתה לבקש - נשקי אותי, 

ונשארה לבד...

עוד סיפורים על בדידות הבאת והשאירו אתי עם חיוך עצוב.

נורא אהבתי את השיר שלך.

(זה בסדר להגיד נורא אהבתי, האקדמיה מרשה.)

צליל גבוה מתחיל בתנועה קלה...

וכל הצלילים מזמרים בדידות תהומית.

פסנתר הנפש מנגן בלאט.

ולא באצבעות חסר השכלה בתחום

אנחנו זוכים לשמוע נגינה בפסנתר אצלנו  רק כשהילדים  באים לבקר {עזבו את הקן והקימו  {כינים }משלהם

נגעה בליבי נגינת הפסנתר

כמוהו מרגיש בודד סתתםם

אהבתי מאוד את

ציפורן הזרת תועה או טועה בן הדו לבמול 

    ושתדעי !!! שאין כאן שום תודה !!!!