סולטנה נגד אורלי

אורלי דניאליס, מנהלת ספריית נווה חמודותיים, ישבה במטבח בביתה שבשכונת רמות עקרון. היא בדיוק סיימה לארגן את המאכלים לשבת: ג'חנון טרי, תבשיל בשר כבש רך ונימוח, קציצות עם ראס אל-חנות, גפילטע פיש לסבתא של בעלה  וקובה חמוסטה שקנתה מיוסי בן חמו, זה שהשמועות אמרו עליו שהוא מוכר קארנה דה ראטאס. אורלי לא נתנה לשמועות להפריע לה – יוסי אמנם ידוע כדמות מפוקפקת, אבל הקובה שלו היה טעים.

כשהכול היה מוכן והמטבח נראה כמו שולחן של מלכים, דפיקות עזות בדלת קטעו את השלווה. אורלי ניגשה לפתוח את הדלת, וגילתה מול עיניה את סולטנה כהן, אמו של יורם כהן, העובד שפיטרה השבוע לאחר שהתברר שהטריד בנישוקים את פוטי, מתנדבת צעירה וחסרת ניסיון.

"תראי אותך," פתחה סולטנה בקול רם, ידיה על מותניה. "בית כזה יפה! שלושה מפלסים, מטבח נוצץ! ואני? מאז שפיטרת את הבן שלי, אין לנו כסף אפילו ללחם! נראה לך בסדר? מה את חושבת שאת, אה? פוסטמה אחת!"

אורלי נדהמה. "מה אמרת לי? את קוראת לי פוסטמה? קלבסה שכמוך! את עוד באה אליי בדרישות אחרי מה שהבן שלך עשה?"

סולטנה לא נשארה חייבת. "קלבסה? אינעל בוק, מי את בכלל? חושבת שאת גברת העולם כי את מנהלת ספרייה! את יודעת מי אני? סולטנה כהן, גדלתי בימין משה, שם למדתי לקלל אנשים כמוך! פיאדרה אחת, את עוד תצטערי שפיטרת את יורם שלי!"

"את מלמדת אותי לקלל?" צעקה אורלי, פניה מתאדמות. "פוטאנה! תחזרי לימין משה ותשאירי אותי בשקט! ומה זה בכלל הסל שהבאת איתך? חשבת שאני סופרמרקט?"

סולטנה נופפה בסל מול פניה. "אם כבר את מדברת, אז כן! אין לנו מה לאכול, אז תביאי אוכל לשבת! את משאירה אותי בלי כלום? מאה שקל בכיס זה מה שיש לנו!"

אורלי, שכבר הייתה על סף פיצוץ, לקחה נשימה עמוקה, פתחה את המקרר והצביעה פנימה. "קחי. רק אל תחזרי לפה יותר!"

סולטנה צחקה בקול רם והתחילה למלא את הסל. "תודה רבה לך, פוטאנה! אני לפחות יודעת להוציא ממך משהו. הג'חנון הזה, הכבש, הקציצות, וגם הקובה על הכיפק – הכול שלי!"

כשהגיעה לקערת הגפילטע פיש, היא עצרה ואמרה בזלזול, "את זה תשאירי לך ולבעלך. אוכל אשכנזי אני לא נוגעת, גם אם ישלמו לי!"

אורלי לא יכלה להתאפק יותר. "פוסטמה, תחזרי לפה פעם אחת נוספת ותראי מה זה ימין משה! תלמדי מהר מאוד שרמות עקרון זה לא אותו דבר!"

סולטנה יצאה מהבית, הסל המלא בידה, והסתובבה להגיד, "שיהיה לך שבת שלום, קלבסה."

אורלי סגרה את הדלת בעוצמה, הסתובבה אל המטבח הריק וחשבה לעצמה, הייתי צריכה להקשיב לאנשים – לא רק על יוסי בן חמו, אלא גם על סולטנה.