אֵין מִלִּים

זועק, געגועים למילים, קריאה נרגשת למילים: היו לך מילים שסיפרו סיפורים, על אימה ועכשיו אין לך ואהשקט שלך צועק. תודה רבה לך, ערב טוב. מקווה שהם ישובו אליך.

אני מקווה שכל חטופינו, החיים והמתים ישובו אלינו. עכשיו!!!

??????

רַק הַשֶּׁקֶט צוֹעֵק. רַק הַשֶּׁקֶט שֶׁבִּי עוֹד

צוֹרֵחַ:

 ״הַיּוֹם. וְעַכְשָׁו. הָבִיאוּהֱם! 

טֶרֶם זְרִיחַת 

הַיָּרֵחַ.״

יותר מהמילים שנאלמו דום!

ארבעה עשר חודשי הפקרה! של החיים ושל המתים.

עוד יגיע צונאמי של מילים!

תודה אביה

????

.

הצעקה פורצת מדממת המילים: 

להביא אותם, אֶת אלה שעדיין נמקים שם. 

שיר נואש. דיבר אליי. מאוד. 

תודה רבה, BeeBee. 

רבקה

---

אבל הצונאמי שישטוף את הממלכה עוד יגיע!

יעמוד לנו כוח הלב!

חייבים להביא אותם הביתה! עכשיו!

תודה רבקה על שליבך פועם באותו קצב שלעבי פועם! מעבר למילים!

הביתה-עגשיו! כל חטופינו!

????

ככה זה כשהשתיקה מביעה את הכאב הגדול בלב. 

מגיע הרגע שבו השתיקה צועקת יותר מצעקות ותרועות.

אי אפשר יותר! אחרי השקט יבוא געש של מילים  שיגידו דבר אחד: החזירום הביתה, עכשיו! 

?????

מקווים כולנו לימים טובים יותר!

????

תודה, צביקה, לביקורך והערותיך

????

שלא תגמרי כמוני

אני עדיין מצפה. 

אני עדיין זועקת

אבל למה אתה כבר לא? 

דואגת!!! 

??

שאיני יודע איזה דרך אני הולך. ואיני יודע אם בסוף היא תתהפך עלי לטובה. איני יודע אם באמת עשיתי טוב ובחרתי טוב. אבל אל דאגה יום יבוא ואדע.