על זבובים ואנשים.
זה היה לא קל להיות זבוב בקיץ של שנת 83 .
האוויר היה כבד ,בחדשות דיברו על המצב בלבנון , על מבצע שהחל ולא נראה סופו
,על קשיי הלחימה .
השכול …הכאב ..והספק .. כמו גם קשיי כלכלה הלכו והתפשטו כעשבי בר בכל פיסת קרקע ולב פנויים. וכמו לא די בכך ,עליהם נוסף גם האוויר החם שנישא מכיוון מזרח, וחדר לכל פינה קרירה.
הוא עשה דרכו ממדבריות ערב בואכה ירדן , ודרך הרי מואב ואדום מצא את דרכו אלינו , אל נחלת מטה יהודה וההר.
הוא הגיע אפילו לפה…ממש פה ,לא רחוק מספריית המועצה…אל בניין הנהלת חטיבת הביניים.
שבי ,כבר היה זבוב בוגר בן יומיים ,בגילו המופלג כמי שלמעלה ממחצית חייו חלפו , קשה היה לאמר שישנם דברים רבים שזבובים אחרים ראו והוא לא , אך חרף זאת הוא די הופתע באותו היום.
את הבוקר הוא החל כדרכו בליקוט שיירי סוכר מתוקים מפירות שזרקו התלמידים בחצר , או מעטיפות ממתקים קרועות ,בהן נבר ליד הקיוסק דמוי האוטובוס הישן של חוברה, כך לימדה אותו אימו, רחל-זכר זבובה לברכה.
בהמשך כשנעשה חם יותר , וזכרון המאוורר עלה בראשו ,השחיל עצמו מבעד לחור הקטן ברשת חלון מזכירות בית הספר , ומצא לעצמו מנוחה , על מסגרת מצהיבה של תעודת הוראה שנתלתה לפני שנים על הקיר , מעל ראשה של מזכירת החטיבה , הגברת שרה .
ממרומי מקום מנוחתו על מסגרת התעודה הישנה,יכול היה להבחין בילד השקט שישב על הספסל הצמוד לקיר.
לו היו לשבי לימודי ליבה , סביר להניח שהיה יכול לקרוא את הכיתוב ״ ירושלים״ על כיפתו של הנער ,אך מאחר והשקיע את זמנו במתוקים , לא ידע לקרוא ונאלץ להביט בנעשה בשעמום .
״ אתה יכול להיכנס אל המנהל ״ , שמע את שרה פונה אל הנער.
״ הו הו ,למנהל ?……נראה לי שהולך להיות מעניין ״ , חשב שבי בליבו ומיהר לדאות בשקט ממסגרת התמונה דרך הדלת שנפתחה לתוך חדר המנהל , ישירות אל מסגרתה של תמונה אחרת שתלויה הייתה מעל שולחן המנהל.
״ ממני תראו וכן תעשו ״ , נכתב באותיות קידוש לבנה על התמונה , אך גם את זה שבי לא השכיל לקרוא.. ככה זה שאין לימודי ליבה.
״ שב בבקשה״ אמר המנהל לנער.
הנער התיישב אל מולו , ובניהם הפרידו השולחן הכהה, ושנות דור.
״מה שלומך ?” שאל בחיון קל ומאולץ,״ בסדר תודה ״ ,ענה לו הנער בשקט.
״ מה רצית לאמר לי? ״ המשיך המנהל…
הנער , מיעט לזוז ,אמר בשקט ״ אני רוצה לעבור בית ספר בשנה הבא ,להתחיל תיכון בירושלים״……
לו יכול היה שבי לשמוע מחשבות ,או אז היה שומע ״ אני מקווה שעשיתי נכון ואמא צודקת , אחרת הוא יאכל אותי״……בוקעות מראשו של הנער.
שאריות החיוך נמחקו במהירות מפניו של המנהל ,גם שבי הבחין בכך.
״ מה זאת אומרת ? הוא שאל……… ,״ לאיזה תיכון אתה רוצה לעבור …?……״.
ל״ אורט ליד׳ה״……תיכון שליד האוניברסיטה מלמל הנער בשקט. והרווח של השולחן בינו לבין המנהל נראה היה כנמחק ואיננו.. ……פניו של המנהל האדימו אט ,אט.
״ אתה השתגעת ?…. מה קרה לך ? …. תגיד לי מה ?…רע לך פה ?……
״ לא ״ ענה הנער ,ממש בסדר לי , אבל הבננו ששם בית הספר טוב יותר , אמר והבין שלא ניסח את מילותיו כראוי.
״ מי זה הבננו ״ שאל המנהל ברעם…… ״אמא ואני״ ….ענה הנער בשקט…
המנהל ,עם כל 90 הק״ג של סמכות , נעמד מלוא נמיכותו , והרים את קולו,…״ אתה יודע שזה בית ספר חילוני ??…, הנער הנהן בשקט לאות הן….ובכל זאת אתה רוצה ללמוד שם? ״ המשיך המנהל וקולו הרועם חרישית הבהיל אפילו את שבי.
בעיני שבי שהביט בנעשה מלמעלה , הלך הנער והצטמצם בכל רגע שחלף…..״זה לא בשבילך בכלל… הם לא יקבלו אותך , הרמה שם גבוהה , וזה בכלל בית ספר של אשכנזים….הם לא יקבלו אותך….״ הרעים המנהל בקולו.
״כבר קיבלו אותי״ לחש הנער בשקט ,״ עשיתי מבחנים לפני חודשיים… והודיעו לי שהתקבלתי.״
גם עבור שבי , שראה כבר דבר או שניים בשני ימי חייו ,זה היה יותר מדי .
המנהל , שאגלי זיעה קטנים החלו לצוץ משני צדעיו ,חבט בשולחן בכעס ,ושאג ״ אם תלך לשם …..לא תוכל לחזור לכאן לעולם ….לעולם……״ …..הנער ישב מצונף ושקט …
״ טוב ״ ענה. ״ אמרו לי לעדכן את בית הספר שאני עובר ,לכן באתי ״………
״ תזכור מה שאמרתי לך……לא תוכל לחזור……ואנחנו סיימנו…״
הילד קם בשקט ,סידר את כיפתו ופסע החוצה .
שבי מיהר לרחף מעליו ושניהם חלפו את שרה בדרכם החוצה.
הם לא היו צריכים להתאמץ ,גם מרחוק הם שמעו את חבטת הדלת הנטרקת ,ואת קולו המרעים של המנהל : ״ שרה תקראי דחוף למורה טובי………
שישה חודשים מאוחר יותר , כבר דיברו ברדיו על נסיגה של צה״ל לקווים נוחים יותר, בחוץ ירדו הטמפרטורות ,והאוויר נעשה נעים ,אולי זה הסתיו , אולי זה בגלל שגבעת רם נמצאת במקום גבוה ,ואולי זו סתם תחושה.……שבי ז׳ל ,כבר לא היה כדי לדעת.
