הגנרל פרנקו במליליה

 אפרים ופרנקו במליליה

אפרים שאותו הכרנו כאפרים חתולים דה לוקו, היה בימי שחרותו נער יהודי צבעוני, חובב חתולים וטבק, שגדל במליליה שבחוף הצפוני של מרוקו הספרדית. הוא לא היה חכם גדול, אלא פשוט ליצן גדול ואולי תחמן בינוני לעת מצוא, תמיד מוכן להסתבך, להצחיק את סובביו ולהסתדר עם הלייף של הווידה של החיים שלו בדרכים לא שגרתיות. כשהוא לא היה משחק עם חתוליו או שותה כוס תה חזק של אמא ומריח מעט טבק ששמר קבוע בכיסו, הוא היה מתהלך ברחובות העיר, שר שירים, מנסה למצוא את הדרך להוציא מהמציאות את הכי הרבה שהוא יכול.

הנאום של הגנרל פרנסיסקו פרנקו בעירו היה מאורע גדול. כל העיר התכנסה כדי לשמוע את הרודן הגדול מדבר, ולפניו הוצגה הצגה עוצמתית של נאום גדול ורשמי. אפרים, שכבר היה ידוע בכישרונו להסתבך באלגנטיות עם כל אחד, התקרב לעבר הבמה כדי לראות את האיש הגדול הזה, את הדמות המשופמת של פרנקו.

כשפרנקו סיים את דבריו, נער צעיר נעמד קרוב לבמה עם זר פרחים גדול שמיועד להגיש לו. אפרים, שראה את ההזדמנות, לא היסס. הוא שלף את קופסת הטבק שעמדה בכיסו, התקרב אל הנער עם הזר, ובלי הרבה לחשוב, שאל אותו בספרדית שבורה:

"קרס טאבאק?"

הנער השיב בהיסוס, "סי", ואז הניח את הזר על האדמה כדי שייקח מן הטבק. אפרים הוציא את הטבק מהקופסה, הריח אותו ונתן אותו לנער להריח גם הוא. ברגע שהנער שאף את הריח החזק של הטבק, הוא החל להתעטש במהירות, ואפרים חייך בסיפוק.

בלי להתמהמה, אפרים לקח את הזר מהנער, והלך לעבר פרנקו. הוא הגיש לו את הזר בחיוך גדול, ופרנקו קיבל אותו בשמחה. "אתה ילד טוב," אמר פרנקו, ולפני שאפרים הספיק להגיב, הוא צובט את לחיו של הנער בחביבות.

אפרים, עם חיוך מרוצה, הצביע על עצמו ואמר בגאווה: "ילד טוב, ואתה פרנקו טוב."

פרנקו, שראה את התנהגותו הייחודית של אפרים, שלף סוכריית מנטה מהכיס והגיש אותה לו. "קח," אמר, "זה לך."

אפרים, לא מאחר להזדרז, פתח את הסוכריה מבלי להמתין. ברגע שהוא עשה זאת, השמיעו את ההמנון הספרדי, וברקע נשמעה המנגינה המפורסמת של המדינה. אפרים, בעיניים נוצצות, התרומם, מצדיע בגאווה ואומר: "פרנקו מנהל גדול!"

כשהוא פתח את עטיפת הסוכריה, הוא גילה שהיא ישנה מאוד, עתיקה, ומעט פגרי נמלים זעירות טינפו את הסוכריה. אפרים אמר: "זה סוכריה בר מצווה של פרנקו" הוא זרק את הסוכריה לפח והמשיך בדרכו, עובר בין המונים ומחייך.