מתנות לחג

זועק: שנתיים מלאו לילד וסרה ממך היכולת להתרפק על גלי הים... תודה רבה לך אודי היקר, חג אורים שמח.

השיר מתאר מצב של בוקר בתל אביב, שבו שורר מזג אוויר גשום וקר. אתה מתאר תחושות של חוסר וודאות ומחשבות שמציפות את מוחך.

השורות מצביעות על כאוס פנימי, שבו מחשבות רודפות ומקשות על הכתיבה.

אתה מתמודד עם שאלות רבות, המילים "וְאַתָּה אֵינְךָ יוֹדֵעַ" מעידות על מצב של חיפוש והתלבטות, כאשר אתה מרגיש שאתה לא מצליח להבין איך הגענו למצב שבו תינוק ג'נגי בן תשעה חודשים נחטף והיום הוא כבר בן שנתיים במנהרות החמס.פשוט לא נתפס

נקווה שיתרחש הנס וכל החטופים יחזרו לביתם.

חג חנוכה עם תקווה ושבת מבורכת ושקטה

שמוליק

.

תודה, אורי, יקר. 

שבת נעימה ומיטיבה. <לב>

רבקה

---

אודי ידידי היקר,

זה לא פייר, זה לא פייר לעשות לי את זה.

התחלתי לקרוא את שירך,

קראתי על בוקר בתל אביב ועל גשם...

וכל כך הזדהתי, אני הייתי בבוקר הזה בגבעתיים

וצעדתי את צעידת הבוקר בגשם, והמחשבות רצו והתרוצצו

ועקבתי אחרי דוכיפת שרצה על השביל לפני

וחשבתי על הנכדים שיבואו להדליק נרות חנוכה...

ואז אתה מחזיר אותי למציאות הנוראה,

לילד הג'ינג'י הקטן,

שאין ילדים שישירו לו - הופ הופ טרללה, גדלת בשנה.

ונחתתי באחת על קרקע המציאות הנוראה

וחשבתי על נכדתי שאתמול גם היא גדלה בשנה, וחגגה עם חברות ומשפחה.

ובכל זאת אודי ידידי היקר, תודה.

תודה שאתה מחזיר אותנו למציאות הזו, שלא נשכח

כי זו חובתנו.

מזל טוב לנכדתך ,נורית יקרה 

השיר באמת נכתב מתוך עצב גדול אבל בינתיים חזרתי לסוריה וכתבתי שיר רומנטי. 

  שיהיה לנו שבוע קצת יותר טוב!

שבועטוב

בחג החנוכה הזה אתה חושב על הילד הזה שמלאו לו שנתיים שם במנהרות (אולי) ולא יקבל את מתנות החג כמו מרבית הילדים. עצוב כל כך. לא בכדי מחשבותיך רומסות.