נֶפֶשׁ רוֹאָה כִּי וָלָד אֲשֶׁר יָצָא מִמֶּנִּוּ, מִסְתּוֹבֵב וְעוֹשֶׂה כִּבְשֶׁלּוֹ.
אִם אֶתֵּן לוֹ לָלֶכֶת אֶל הַגּ'וּנְגֵּל כְּבָר הַיּוֹם, יוּכַל לְחַשֵּׁל אֶת רַגְלָיו, וּלְהַכִּיר אֶת הַטֶּבַע בְּדַרְכּוֹ.
מִמֵּילָא, גָּבְהוֹ לֹא יַגִּיעַ לְגֹבַהּ הַמְּסַכֵּן אוֹתוֹ,
כִּי הַגּ'וּנְגֵּל נָתַן לוֹ שִׂיחִים נְמוּכִים וְרְכִים, וְהָעֵצִים פִּזְּרוּ עָלִים.
מִמֵּילָא כְּשֶׁיִּגְבֶּה עוֹד וְעוֹד יִהְיוּ לוֹ כְּבָר רַגְלַיִם מְחֻשָּׁלוֹת וַעֲבוֹת מֵהֲלִיכָה רַבָּה בַּגּ'וּנְגֵּל.
יוּכַל לְטַפֵּס עַל הָעֵצִים בְּקַלּוּת, וּלְקַפֵּץ מֵהֶם אֶל הַקַּרְקַע.
יַצִּיבוּת בְּגֹבַהּ וּבְנֹמֶךְ.
אֲבָל לְכַשֶּׁיִּגְדַּל, לֹא יֵדַע מָה לַעֲשׂוֹת עִם כֹּחוֹ שֶׁקִּבֵּל
מִכֵּיוָן שֶׁהָיָה פֶּרֶא, בַּגּ'וּנְגֵּל.
חָכְמָתוֹ תִּהְיֶה לוֹ לְאֶבֶן חוֹסֶמֶת,
עֹגֶן נִגְרַר הַמְּחַפֵּשׂ סֶלַע לְהַצִּיבוֹ.
סָבִיר לְהַנִּיחַ אוֹמֵר לְעַצְמוֹ יוֹצֵר הַוָּלָד;
יִּמָּצֵא עַצְמוֹ מֵת בִּקְטָטָה,
אוֹ אַף גָּרוּעַ מִזֶּה,
מִצְטָרֵף לִחְבֳּרָה כְּמוֹתוֹ, בְּמַחְשָׁבָה שֶׁהוּא אֵינוֹ מַנְהִיג בָּהּ,
כִּי אֵינוֹ חָזָק דַּיּוֹ.
גַּם אִם יַצְלִיחַ לְגַבֵּר עַל אֶחָד מֵהַמַּנְהִיגִים בָּהֶם,
גַּם אָז יָבִיא לְהֶרֶג, חֻרְבָּן, וּמְדוֹן.
אִם אוּכַל רַק לְהַרְשׁוֹת לוֹ לְהִשָּׁאֵר אִתִּי,
כְּשֶׁהוּא עוֹד קָטָן וְלֹא חָזָק עָלַי.
אִם אוּכַל, אֲכְבֶּה אֶת רוּחוֹ הַיַּלְדִּית שֶׁאֲנִי מַכִּיר אוֹתָהּ הֵיטֵב מִמֶּנִּי אֲנִי, אֶת הַחֻצְפָּה, וְהַמּוּסַרְנוּת, לְזְמַן מָה.
רַק לְרֶגַע, נִסְמָא לִבּוֹ שֶׁל נַּעַר במַחְשָׁבוֹת עוֹלָם הַמְּחַכֶּה לוֹ.
אִם יֵשֵׁב כָּאן לְרֶגַע וְיִשְׁמַע מוּסַר הַשְׂכֵּל, יִתְרַגֵּל לְהִתְבּוֹנֵן.
אִם כָּךְ הַזְּמַן יִתֵּן;
אֲלְמַד אוֹתוֹ דַּרְכֵי עוֹלָם, דֶּרֶךְ עֵינַי הַמִּזְדַּקְּנוֹת,
לֹא כִּי צֶדֶק בִּי, אֶלָּא כִּי סַבְלָנוּת בִּי וְכִבּוּד יֶדַע וְלֹא כְלוּם.
אֲשֶׁר הָיָה בְּבֵיתִי, יֵצֵא לָעוֹלָם אָדָם מְחֻנָּךְ וְאֵין זֶה אוֹמֵר יַדְעָן.
הוּא יִהְיֶה חָזָק, אֲבָל לְלֹא רַגְלַיִם חֲזָקוֹת וּמְחֻשָּׁלוֹת בַּקַּרְקַע לְבַדָּן.
פָנָיו לֹא הִשְׁחִירוּ מִן הַבֹּץ, וְשִׁנָּיו לֹא כָּהוּ.
נִתְרַקְּבוּ מִן הַפֵּרוֹת הַטְּרִיִּים וּנְבֵלוֹת הַצַּיָּדִים.
אִם כִּי שִׁנָּיו מְיַצְּגִות בּוֹ כָּעֵת בַּגְרוּת שֶׁמִּישֶׁהוּ הִטִּיל בָּהּ דָּבָר מָה שֶׁל עֵרֶךְ,
זְמַן שְׁקִידָה, הַחִיּוּךְ הוּא הָעֵרֶךְ בְּהִתְגַּלְּמוּתוֹ.
וּבְאָשֵׁר לְרַגְלָיו אֲשֶׁר רַגְלֵי בֻּבָּה שֶׁעֲלֵיהֶם נִצָּב בָּחוּר חָזָק.
מָה אוּכַל לַעֲשׂוֹת אִם כֵּן?
אַמְצִיא לוֹ נַעֲלַיִם, שֶׁאָכִין לוֹ מִמַּרְכֻּלְתָּי, עַד יוּכַל לַעֲשׂוֹת זֹאת בְּעַצְמוֹ
שֶׁיִּזְכֹּר שֶׁאֶת חֻלְשָׁתוֹ קָנָה בְּעֵרֶךְ רַב,
חֻלְשַׁת הַנְּאוֹרוּת.
אֲלְמַד אוֹתוֹ שְׂרוֹכָיו,
כִּי יִקְשֹׁר בָּהֶם בְּחֹזֶק הַמְּצִיאוּת שֶׁלּוֹ הוּא.
כָּל יוֹם יִקְבַּע הַיֶּלֶד בְּאֵיזֶה לַחַץ יִרְצֶה לִשְׂרֹךְ נַעֲלָיו,
כְּדֵי לִקֹּד קִדַּת הַיּוֹם הַמְּתֻכְנָן.
יֶדַע כִּי רַגְלָיו הַיְּצִיבוֹת הֵן פְּרִי עָמָל וְלֹא פְּרִי הַגֶּשֶׁם וְהָרוּחַ הַגּ'וּנְגֵּל הַמִּקְרִי.
יְצִירוֹת חֶלְבּוֹן שֶׁאָכְלוּ לְפָנָיו גַּרְגֵּר אוֹ שְׁנַיִם וְהָפְכוּ מַנְהִיגִים.
יֵדַע עַצְמָאוּת וְיֶדַע כֹּחַ, וְיֶדַע הוֹגְנוּת וְיֶדַע גַּם רֹךְ.
וְאָז רָאָה זֶה מִתְהַלֵּךְ,
הוּא גַּם מֶלֶךְ פִילוֹסוֹף.
