|
ספטמבר 1990. מהחלון של האוטובוס יכול היה דיוויס לראות את השדות של הקיבוץ, את גגות הרעפים ואפילו את ריח הרפת, כן, זהו קיבוץ תל שושנים, כאן יתחיל השל"ת שלו. כאן יעשה את דרכו הצבאית יחד עם ערך מוסף, הנח"ל. אך לפני שמונה חודשים הצטרף דיוויס לגרעין נח"ל שיועד לקיבוץ תל שושנים. תקופת השל"ת הראשונה מנתה שלושה שבועות. החיים בקיבוץ היו שונים מכל מה שהכיר: ימים של עבודה קשה ומספקת לצד ערבי הווי ומחול והמון ישיבה על הדשא, כמו גם ערבים שבהם התקיימו הקרנות סרטים באולם הקטן שבמרכז הקיבוץ. למרות אופיו התזזיתי מעט, הוא נהנה מהשהות בקיבוץ, שם עבד בפלחה, במטבח ובחממה של גברת מושקוביץ, שהייתה ידועה כקפדנית אך חייכנית. ומשם גם נהג להבריז, כשהוא מבצע חצי עבודה.
בגרעין נחל הייתה קליקה דומיננטית של עשרה חברים מפתח תקווה, בהובלת נתי, גלית, חנה ואודי. הקבוצה הייתה מאורגנת היטב ונחשבה לכוח הפוליטי השולט. חברי הקליקה נהגו להיפגש לעיתים קרובות, להחליט על פעילויות משותפות ולתאם עמדות לקראת דיונים גרעיניים. הם שלטו ברוח הקבוצה ולא היססו להשתמש בכוחם כדי לשמר את מעמדם.
יום אחד, בערב שלפני ראש השנה, כשדיוויס סידר כיסאות ושולחנות לקראת החג, פגשו גלית ואודי את דיוויס בחדר האוכל של הקיבוץ. אודי סימן לו לצאת החוצה. “דיוויס, הכול בסדר איתך?” שאלה גלית בקול מתעניין אך קר.
“כן, הכול בסדר גמור,” השיב דיוויס, מעט מופתע מהשאלה.
"אומרים שאתה לא מסתדר, זה נכון?"
"מה פתאום..." השיב דיוויס, הכול טוב.
אודי הישיר אליו מבט ואמר: “החלטנו להוציא אותך מהגרעין."
“מה?” שאל דיוויס, מבולבל, “על שום מה ולמה?”
“אתה לא מסתדר פה,” השיבה גלית בנוקשות. “אנחנו חושבים שזה לא המקום בשבילך.”
אודי הוסיף באדישות: “כדאי לך לקחת את החפצים שלך כבר עכשיו, כי אנחנו לא יכולים להבטיח שהם יישארו פה כשתחזור.”
דיוויס הביט בהם המום. המילים נחתו עליו כמו אבן כבדה. הוא יצא מחדר האוכל, מבולבל וכועס.
חברים אחרים בגרעין, שלא השתייכו לקליקה הפתח-תקוואית, שמעו על ההחלטה והתקוממו. “זה לא ייתכן,” אמר אורי מאופקים בזעם באחד הדיונים שהתקיימו לאחר מכן. “אי אפשר להחליט על עזיבה של חבר גרעין בהינף יד. זה לא הוגן ולא דמוקרטי. ואני תוהה, איך גלית, שהצטרפה רק לפני חודשיים לגרעין, כבר יכולה לפתוח את הפה שלה..."
לאחר מספר ימים, בעקבות הלחץ מצד חברי הגרעין, התקיימה הצבעה חשאית בקרב 18 חברי הגרעין. דיוויס המתין בחדרו בזמן ההצבעה, בוהה בתקרה ומתפלל לטוב. לאחר זמן מה, החלו החברים לעבור על פניו בדומיה. רק אורי עצר לידו, נכנס לחדרו ואמר בשקט: “הצביעו והחליטו להוציא אותך. אני מצטער.”
דיוויס ארז את חפציו וחזר לעירו. בני משפחתו הופתעו לראותו מגיע מוקדם כל כך. “מה קרה?” שאלה אחותו, אך דיוויס רק חייך חיוך מריר וענה: “מסיבת עיתונאים בקרוב.”
החיים בגרעין נמשכו, אך האווירה בו השתנתה. לאחר כחודש, התקיימה הצבעה נוספת. הפעם עמדה על הפרק שאלת המשך השתייכותם של עדי מנתניה, דליה מקריית אתא, שושנה מנתיבות ואורי מאופקים, כן, אורי מאופקים. ההחלטה התקבלה: חמשת החברים הופרשו, והגרעין, שמנה בתחילה 19 חברים, הצטמצם ל-14 בלבד – מתוכם עשרה מהקליקה הפתח-תקוואית.
|
