ארוחת בקר ביוליה לבמת הדיון של נורית

כואב .נורא כואב.

על זה נאמר

חראות את העולם בגרגר של חול.

??

יום שמשי באמצע החורף, נפגש עם אביגדור ביוליה לארוחת בוקר, ובין ביס לביס מעלים זיכרונות על הימים בהם שרהל'ה היפיפיה היתה מושא להערצה ועל שאר החברים מאותם הימים ולדעת שנכדו של אביגדור נרצח במיגונית, הלב כואב .. ועל זה כתבתי אתמול שיר..

שיר כואב כתבת אודי היקר ואתמול נפלו עוד שלושה חיילים.

יום שקט

שמוליק

מפגש עם חבר ותיק, יחד אתם מעלים זיכרונות מלאי הורמונים, אך יש דבר אחד שפצע את לבו של אביגדור. כאב שלא נוטש אותו לרגע. כמה נורא! 

מרגש: אתה נפגש עם אביגדור בחודש ינואר, מעלים זכרונות ומתענגים על היכולת לזכור ופצע פתוח נותר בליבו של אביגדור... תודה רבה לך אודי היקר, יום טוב וחמים. שתדעו עוד מפגשים מרגשים כאלה.

אודי יקר, 

מפגש של זיכרונות, קראתי וחייכתי

כי, כשתיארת את הזיכרון המתוק על הילדה היפה

והחיכוך של הרגל שלך בשלה, ככה סתם

ונזכרתי באותו חתיך בכתה, שתמיד הייתה איזו בת

שהפילה עיפורון או מחק לרגליו שיכופף

והיא תוכל ללטף ככה סתם את שערותיו...

ואז המשכתי לקרוא על אביגדור ידידך, שכל כך הצליח בחייו

ואז באו המילים

על הנכד שנפל, והוא שוקע בכאבו

והפצע שנפער בלבו.

פצע שהוא כרופא לב לעולם לא ידע לרפא...

כן, אני יוגעת, פצעים כאלה אף פעם לא מגלידים.

שולחת לך חיבוק אודי ידידי, חיבוק של הבנה של השתתפות.

יהיה זכרו ברוך לעד

.

אודי. אודי, יקר. 

הזזכרונוֹת וכתיבתם בשפה לירית-שובבה,

והסיום הנורא. 

תודה רבה-רבה-רבה. <לב>

רבקה

---

מרחף בליבו של אביגדור כול הזמן, לא מדבר עליו אבל הכאב קיים. מעיין טוויסט, )שינה כיוון(, בעלילת השיר. חיכיתי ליום יפה, שמש, אור  ופתאום נכד שנהרג במיגונית. כואב מאד