יו יה אני שואל, יו יה התימנים

במלאת 30 שנה להקמת מושב טל היערה שבחבל מודיעין, ישב ועד המושב לישיבת תכזינה, כמו שרק תימנים יודעים לשבת – סביב נרגילה, לעיסת גת ושירת "רבנו שלום שבזי". על השולחן עמדה ג'עלה עשירה שנקנתה בבסטה של חממי בלוד, זה שהיה תכשיטן והפך לפיצוחן, ובקיצור הג'עלה הייתה מתנת מרת קירחיש, שתרמה בנדיבות כמיטב המסורת.

"צריך אמן שירים את המורל," אמר ציון אחד מחברי הוועד, מניח את הכוסית.

"מכירים את אהרון עמרם?" הציע עובדיה

"אהרון עמרם, בסימן קריאה" אמר יחיא. "זו שירת תימן אמיתית, מהשורש, משלנו, אוריגינל"

"סגור," הנהנו כולם פה אחד.

אבל לאחר שסגרו עם האמרגן של עמרם, גילו שנותרה יתרת תקציב לא פחותה. הם פנו ליחיא צנעני שישב ביניהם, תוך שמבהירים לו בצורה שאינה משתמעת לשתי פנים:

"אתה נתת סימן קריאה לעמרם, אז תמצא לנו עוד משהו שווה," אמרו לו, "אבל האאאא! תזכור – כל שיחה שאתה מוציא לאמרגנים, על חשבונך!"

"מה, אני עובד אצלכם בהתנדבות? מספיק עבדתי בנגרות, בעגלות ובחמורים ובסוסים, בתכשיטים ובחקלאות, מה אני מרכזנית?" התלונן יחיא.

"לאאאא" אמר ציון "אבל לך יש טעם מוסיקלי עשיר מאיתנו....ואתה היית בארגון האצ"ל, ככה שאתה ותיק מאיתנו, אנחנו עלינו במרבד הקסמים, אתה עלית מהאדמה שבה נולדת בכרם התימנים, אז העברית שלך משובחת משלנו ותוכל לשאת ולתת מול האשכנזים של האמרגנים הללו"

יחיא נשאר במשרד הוועד, מצויד בטלפון ישן וחשש מההוצאות האישיות שיידרשו ממנו. הוא חשב זמן רב, בעוד קולות השירה של חברי הוועד הולכים ודועכים.

לבסוף, הרים את הטלפון הראשון. לבן שלו אמנון, שעזב המושב וכבר גר בראשון לציון, בשיכון המזרח.

"תגיד, יא בן, מי הלהקה ששרה את השיר הזה, 'יו יה, אני שואל, יו יה, התימנים'?" שאל את בנו.

"זו להקת כוורת," ענה הבן מיד.

"ואווו, שיגעון, איזה יופי," חשב יחיא, "זו ממש כוורת של דבורים שמביאות דבש. דבש וחלב תחת לשונך. כמו התורה הקדושה..."

הוא הרים את הטלפון השני, הפעם לאמרגן של להקת כוורת, אברהם דשא.

"מה התעריף שלכם?" שאל בזהירות, חושש מהמבטא שהסגיר את מוצאו.

האמרגן, באדיבות, ענה: "אין בעיה, יש לנו חבילה מעולה במיוחד למושבים, שיר אחד זה אלף לירות, שני שירים זה אלפיים לירות..."

"אז אני יבחר שיר אחד..."

בערב האירוע, לאחר הופעתו המרגשת של אהרון עמרם, עלו בהפתעה חברי להקת כוורת לבמה: אפרים, גידי, אלון, דני וכל השאר

הם פתחו בביצוע לשיר "יו יה", והקהל, בתחילה המום, הצטרף בשירה ובריקוד צעד תימני לצלילי השיר.

בסיום השיר, ניגשו חברי הוועד ליחיא ואמרו: "מה הבאת לנו את הפולנים האלה יושבי חושך וצלמוות? אומנם פולנים אבל הביאו אותה בשיר תימני חבל על הזמן...אבל לא היה מתאים להביא את אורי שבח או דקלון, היו שרים את זה אותו דבר ובפחות זלאת (כסף)"

"פולנים? אולי," ענה יחיא בחיוך, "אבל יש להם את השיר הכי תימני שראיתי."

הוא  הלך לביתו ופיזם לעצמו: "יו יה, אני שואל, יו יה, התימנים..."