אחרי הטראומה שעבר תומר, הוא לא יכל עוד ללכת ברחוב מבלי להיות מוצף בחרדה. כל אחד, מכל צבע ובכל גיל, יכול לתקוף אותו. הוא היה חרדתי עוד מגיל צעיר, אולם מאז שנשדד על ידי כנופיית נערים בדרום העיר, הפך הוא מחרד לפרנואיד.
השעה הייתה שלוש בלילה, ותומר, מוצף בחרדות אובססיביות, מצא את עצמו מחפש כלי נשק באינטרנט, כשהוא מאמץ את עיניו לקרוא ממסך הטלפון שלו.
גז מדמיע, כך שמע, הינו חוקי ואפקטיבי, אולם היו שם גם כלי נשק אחרים, כמו שוקרים לדוגמה.
לאחר שקרא כי שוקר גם הוא חוקי, החליט שזה יהיה הכלי שיקנה לו סופסוף הרגשה של ביטחון.
הוא נכנס לתוצאה הראשונה בחיפוש, ולאחר שראה את התפריט וקיבל תחושה של ריגוש, לחץ על כפתור "צור קשר", והקליד שאלה: "איזה שוקר מהמגוון שלכם הוא החזק ביותר? כאילו, יש לכם משהו שאם אני מפעיל אותו על ערס זה ממש גומר אותו? בתודה מראש."
הוא לא חשב שיקבל תשובה בשעה כזו, אך מיד היה מענה: "כן אחי, יש את האנטיפרח, אתה שם אותו לשניה אפילו על הבגד שלו והוא ישר מפרכס, זה מותאם למערכת העצבים שלהם." תומר התמלא בביטחון, "תודה אחי, אני אזמין אותו", כתב בתגובה, אולם המוכר מהאתר הוסיף: "מאיפה אתה? אני יכול להקפיץ לך אותו עכשיו ותעביר לי תשלום בביט."
השעה הייתה ארבע בבוקר, ותומר חיכה לו מחוץ לדירתו בהתלהבות ילדותית. לפתע ראה מיני ואן ישן מתקרב אליו. הרכב נעצר, החלון נפתח, וממנו יצא ראש של צעיר עם מבט סוציופתי. "קח אחי, לפני פעם ראשונה תטעין אותו חמש שעות."
–"הוא בטוח ינטרל אותם?", שאל תומר.
"מיליון אחוז, הוא מותאם לגוף שלהם במיוחד, פוגע להם במרכז העצבים", אמר כשניצוץ של התלהבות חולנית נראה במבטו.
"יאללה זריז, השארתי את הנחש שלי לבד."
הוא החזיק בצעצוע החדש. הוא הולך עם המכנס השחור שלי, חשב.
2.
עברו חמישה חודשים בהם הסתובב לו תומר בביטחון יחסי, אולי אפילו קצת מוגזם, וכך לא פחד יותר מאיש.
לילה אחד, כשניגן בצ'לו שלו אל השעות הקטנות, דפק לו בדלת שכנו הותיק, אייל.
מעטים ידעו לקרוא את אייל כראוי, ולראות באופן נהיר את חוסר הביטחון הפתטי שלו, שגרם לו לריב עם אנשים על כל דבר קל, וזאת רק על מנת להראות להם שהוא "משתיק" אותם.
עד לפני כמה חודשים, תומר היה כמובן חרד מאוד ממצב שכזה, אולם לא כן עתה, כשהיה לו את האנטיפרח בידו. הוא ענה בחוצפה לאייל בעל האגו המנופח, וגרם לו להסתחרר מזעם. "הוא משתין עליך!", שמע אייל את הקול המזלזל שבראש שלו, וניסה לשלוח את ידו לעבר תומר. אולם תומר, ביד רועדת, כיוון את המכשיר ישר למצחו של הערס המזדקן שגאוותו עמדה על כף המאזניים. הזעם התחלף בכאב עז, ואייל החל לפרכס על רצפת מפתן הדלת של תומר, תוך כדי שהוא זועק בסבל.
"הבאת את זה על עצמך", הפטיר תומר וטרק את הדלת.
3.
יומיים לאחר התקרית, נתקל שוב תומר באייל בחדר המדרגות של בניינם, ולרגע עמד לשלוף שוב את האנטיפרח מחשש לנקמה, אולם אייל היה עסוק בשיחת טלפון כלשהי, ולפתע שמע אותו עונה בלשון לטינית: "אכן, השילוש הקדוש הוא שאלת יסוד בתיאולוגיה המערבית."
תומר השתומם. עד כה היה בטוח כי מלבדו אין בכל העיר אף אדם אחד השומע לשון לטינית, ועתה, מכל האנשים, דווקא אייל מדבר את השפה?
"תומר!", הוא קרא מרגע שהבחין בו בחזרה, והחל לשוחח עימו בידידותיות. אייל השאיר אותו המום, הוא דיבר עמו בלטינית אף יותר טובה משלו, היה אדיב וחסר טינה, והחל לשתף אותו ברעיונות על תגליות מדהימות שעשויות לשנות את עולם המדע. הוא הראה לתומר סרטון וידאו שלו מנגן בטובה באופן וירטואוזי, סיפר לו על איך שתפס את המחלוקת בין אפלטון ואריסטו, ושיתף אותו בתזה שהעלה באשר לחציית מהירות האור.
"מאיפה אתה פתאום יודע את כל זה?", שאל תומר ההמום.
-"הייתה לי תאונה לפני כמה ימים, לא זוכר מה בדיוק קרה, אבל הבהילו אותי לבית החולים במצב של שוק, ומאז הכל פתאום נראה לי אחרת", ענה לו אייל.
הם דיברו עוד רגע על הא ועל דא, וכשתומר חזר לביתו, הוא החל לשאול את עצמו אם ייתכן הדבר, שהוא זה שגרם לזה, ויותר מזה, אם כן, האם עשה דבר מוסרי? לאחר חשיבה ארוכה ומעמיקה, החליט להשתיק את מצפונו ולענות לעצמו שכן. הוא הסתכל בשוקר בחשד, Made in Germany. מי היה מאמין שיצא מהם משהו טוב, ימך שמם, הפטיר.
בימים שלאחר מכן, החלו השניים להיתקל זה בזה לעיתים קרובות, ובכל פעם היו מדברים במשך לפחות חצי שעה על ניתוח קרבות היסטוריים, דמיונות תיאולוגיים בין דתות, ובדיחות בלטינית. עוד נהגו השניים לשתף זה את זה בחייהם האישיים, ובאופן מפתיע, היה להם די הרבה במשותף, שניהם היו גרושים זה מכבר, ושניהם היו אבות.
בנו של תומר, איציק, גר בארצות הברית, והיה מתקשר אליו בווידיאו אחת לשבוע. הוא ידע שאביו היה דו-מיני, אך לא שאל אותו רבות על חייו האינטימיים.
ביתו של אייל, מאיה, הייתה מגיעה לבקר אותו לעיתים תכופות, ונדהמה גם היא מהשינוי המטאורי שעבר אביה בן רגע, אולם שמחה, כעת כשאביה איבד את גינוניו הגסים והחל להראות יותר רגישות כלפיה. וכך, כשנפתח בפניה, התוודה כלפיה שמאז התאונה, החל להימשך גם לגברים.
4. שלושה חודשים עברו, ושני השכנים רק הלכו והתקרבו.
בתוכו של תומר, היה לו קשה להתעלם ממה שהחל להרגיש כלפי שכנו הותיק. אין סיכוי שהוא מעוניין, אמר לעצמו, הוא בכלל לא בעניין. אבל הוא כן היה בעניין, ומשעשה אייל את הצעד הראשון, התברר להם שהכל הדדי.
הזוגיות שהתפתחה בין השניים התאפיינה במעבר בין דירות. השניים המשיכו לגור בשכנות זה עם זה, תוך כדי שהם מנהלים מערכת יחסים מורכבת וטעונה, ואיש מן הבריות לא ראה דבר כזה כשפוי או בריא.
לעיתים קרובות, היו מתווכחים זה עם זה בעניינים שונים, מאיזו הפרעת אישיות סובל פלוני, האם כת החששים בימי הביניים באמת התפרנסה מאלימות, והאם רחמנינוב הלחין טוב מבטהובן, ולעיתים, הוויכוחים היו גולשים לריבים. אייל צבר לאורך הזמן מטען גדול של זעם על תומר, בעוד שתומר חש כלוא עם אדם שהחל להיראות לו כאישיות רעילה, והאווירה ביניהם הפכה לשלילית מתמיד.
היו שאמרו, שאף אחד מהשניים לא היה יציב במערכות יחסים, שכנים נהגו לרכל וטענו שהיו שומעים כיצד הם רבים, ובסופו של דבר, נמצאו גופות השניים שוכבות יחד על הרצפה בביתו של אייל, בתוך שלולית ענקית של דם. מעולם לא הוכרע רשמית הויכוח לגבי מי מהם הרג את השני, לפני ששלח יד בנפשו.
5. איציק, בנו של תומר, עלה לארץ לאחר ששמע את החדשות הטראגיות, והגיע לטפל בעניינים, כמו גם מאיה, ביתו של אייל.
היה לשניהם כעס זה על אביו של זו וכל אחד ראה את אביו כקורבן של הצד השני. שניהם גם היו אבלים, ואומללים.
הם נאלצו לסבול זה את נוכחותה של זו לעיתים קרובות מן הסתם, בעניינים שונים ומשונים, אך כשהחלו לדבר על הטרגדיה הכפולה לבסוף, סיכמו שלא יפלו להאשמות הדדיות.
איציק חזר לארצות הברית לאחר טיפולו בענייני אביו, אולם בבדידותו שם הוסיף להתכתב עם מאיה, שהזכירה לו אווירה של בית, מה גם שגם היא סבלה מבדידות, והייתה נואשת לזוגיות, ומבחינתה לא היה משנה כבר עם מי.
עם חלוף הזמן, מצאו השניים נחמה זה בזרועה של זו, ובסופו של דבר, מצאו את עצמם בקשר רומנטי זה עם זו. יש שאמרו שהייתה זו פשרה הדדית.
איציק מצא לו עוגן בישראל, והם נישאו זה לזו, וחיו יחד מבלי להביא לעולם ילדים.
6.
שלוש שנים חלפו להן, וההתמודדות היומיומית זה עם זו הייתה להם לטורח.
בריבים התכופים שלהם, היו מעלים את זכרונותיהם של אבותם, מה שהחמיר את האווירה השלילית שהייתה ביניהם אף יותר.
בנוסף על כך, המטפלת של מאיה דחקה בה לעזוב את נישואיה ולפתוח בחייה פרק חדש. היא טענה שאותה זוגיות הייתה פתולוגית כבר מתחילתה.
במשך אותה תקופה, ניהל איציק רומן עם מישהי שהכיר ברשת, אולם לבסוף סיים אותו, והחל ליזום יותר תקשורת עם אשתו.
בצהרי יום שלישי אחד, השעה הייתה כמעט שלוש, ומאיה התלבטה אם להגיע לפגישה השבועית שלה, כשהחליטה לעזוב את הטיפול, ולהישאר בנישואיה.
אפילוג
אדם משוטט לו בעולם משך שבעים שנה ואם בגבורות שמונים שנה, ונתקל בסיפורים כאלה ואחרים, על מקצתם ראוי בעיניו לספר, ועל מקצתם פחות. סיפור שכזה תמיד נראה לי מהסוג הראשון, מאחר והוא אחד מהחריגים בהם נתקלתי בימי חיי הבלי.
אולם מעולם לא שמעתי מה קרה הלאה עם אותם בני זוג, ואינני מכיר איש שיודע, אמנם משוכנע אני בדבר, שהכל לטובה. יכול להיות שנכון הדבר, שסיפורינו מסתיים כאן.
