״אני אומרת לך זה עדיין לא מאוחר״ לחשה באוזנו עת יצאו את הוואן השחורה המעוטרת פרחים לבנים וסרטי מלמלה בגווני ורוד. הוא עשה עצמו כלא שומע ,אחז בידה האחת בעדינות וסייע לה לרדת מהרכב תוך פיזור חיוך רחב לכל האורחים שנאספו סביבם , ולצלם שהזמין לתעד את יומו הגדול.
בידו האחרת אחז בחוזקה בידית הדלת וטרקה בכעס עצור…״ מזל טוב , מזל טוב ״ נשמעו קולות צוהלים מתוך הקהל ״ , יללת קוללו ארוכה פילחה את האוויר ואת ליבו ,גזירי נייר צבעוניים התעופפו סביבו והסתירו את האירוע המרכזי מהעין הצופה ,את המתח שבינו לבינה ,עוד רגע תגיע גם הכלה ,והוא חיזק את שרירי בטנו ..וליבו , והפליט חיוך מלא שיניים לקהל המריע.
הליכתה הנמרצת , ,צעד וחצי לפניו , שיערה האסוף בקפידה עד אחרון תלתליה , וחיוך מליון הדולר הניבט ממעמקי המייק אפ ,העידו כמיליון עדים על התהום הפעורה , אך בהמולת גזירי הקונפטי , ושירו של שלמה ארצי ״ את עולה כמו שמש ״ שהתנגן ברקע בווליום מרקיע שחקים , היו רק הוא והיא העדים היחידים למישבר הרגשי ההולך ומתנפץ בעוד רגע אל החוף.
״ובחוף המבטחים״ המתין להם אבי אהבת חייו… חיים. רק זה היה חסר לו .
זכרונות רחוקים מחתונת צילי אחותו , עשרים וחמש שנה לאחור ,שנת 83 , באותו מלון קטן בפינת הרחובות קינג ג׳ורג׳ וקרן קיימת בירושלים של חורף אפרורי וקר , נדמה היה לו שהמלון נקרא אז ״טירת בת שבע״. הוא עבר שם שבוע שעבר ומהמלון לא נותר זכר, מבנה זכוכית עצום בגובה רב תפס את מקומו.
הוא זכר את הלובי הקטן והצבעוני ,שנמלא אז אגרטלי פרחים צבעוניים מפלסטיק, את אימו העומדת מתוחה בכניסה ,מקבלת את פני האורחים בספק שמחה ,ספק חשש. ״שרק לא יעשה בושות״ ,ממלמלת לעצמה.
זו הייתה החתונה הראשונה אצלם בבית….אבל אביו כנראה לא שמע את מחשבותיה . מתנדנד אנה ואנה הוא הגיע אל הכניסה, ריחות האלכוהול הזול שכבר הערה אל חיכו נישאו באוויר, הוא ואימו כבר יכלו להבין את מלמולי השטויות שפלט בדרכו אל ראשוני האורחים שהגיעו . גם מעומק גווני עורו הכהים ניתן היה להבחין בסומק עז הפושט בפניו , ״הוא שוב עושה זאת״ מלמל לעצמו. וכמו חופן החול האחרון מעל הקבר , ״ זה הגורל שלנו״ פלטה אימו בשקט.
״ לחיים, לחיי החתן והכלה״ שאג חיים והניף בקבוק ״ שיבס ריגל ״ בגווני חום אדמדם , הוא ניעור מהרהוריו , באמת רק זה היה חסר לו.
אמרתי לו ….לאידיוט…כן לא פחות מזה …אמרתי לו לאידיוט שאני לא רוצה אלכוהול״ , אבל חיים ..הוא בשלו…. ,הכבוד ״ומה יגידו״ הם שהאירו את דרכו בחייו .
חבריו לעבודה שהקיפו אותו ,נעו כעת לעברו , ״ לחיי החתן של הערב״ שאג שוב חיים , בזמן שחבריו הושיבו את החתן על כסא מזדמן , והניפו אותו אל על.
ממרומי הכסא , הוא כמו נכנס לבועה דוממת ודמיונית, דרכה הביט בהילוך איטי ימינה אל אימו שהתחבקה עם הדודה השמנמנה והלבבית אותה אהב ,הדודה מכפר יובל שברכה אותה למזל טוב ,הוא יכל להבחין במבט הסונט ששלחה אימו לעברו מכתיפה הימנית של הדודה ,הוא הפנה באיטיות את מבטו שמאלה ובשקט שהיה בו , שם הבחין בחיים מוזג בנדיבות כוסות משקה לגברברים שנהרו לכניסה , הצליל היחיד שחדר את הבועה היה שכשוך המשקה האדמדם בתחתית הכוסות .האורחים נאותו בחדווה לנוזל הארגמני וקריאות ״הלחיים״ ,התנפצו בשקט אל בועת הדממה בה היה שרוי ברגעים אלה.
ואז היא הגיע ,הוא הסב מבטו אליה ,אל זוגתו לעתיד ,יפה כלבנה ,שקטה ,עם חיוך שקט יורדת מהרכב בו הגיע עם אחותה , היא פסעה בעדינות ביישנית , שיגרה לעברו חיוך מלא שיניים ועיניים נוצצות מדמעות…איתה הכל יהיה בסדר ,אני בטוח …איתה אני מתחתן …לא איתם….הוא הסיר חיוך ודמעה ,ושירו של ארצ׳י חזר להתנגן בעוז באוזניו.
״גבירותיי ורבותי״ ציווח הדי ג׳יי , ״ בשם הנהלת אולמי שונטל ,קבלו בבקשה אל מרכז הרחבה את החתן והכלה״……
