הפינצטה

גם בטבע נעשים מעשים אכזריים, כמו אם המתאכזרת לגוזל שלה וגוזרת את דינו. מכאן אני רואה אנלוגיה לקורות אותנו. ואפילו הפסיפס, הפאזל שאת עושה באותם רגעים לא יכול להסיט את המחשבה הנוראה הזו.  

עכשיו לא אשן בלילה ..

זועק, רגיש: את לא יכולה להתנתק מהסרטון הנורא ויוצרת יצירה. תודה רבה לך גליה היקרה, יום טוב וחמים. אי אפשר להתעלם מכל דבר. איש אינו יכול להתעלם מכל דבר. כל אחד ומה שהוא לא יכול להתעלם.

.

הוֹ.

גליה, יקרה. 

לא ראיתי אֶת הסרטון. אכזרי. ועוד איך וכמה אכזרי, לפי 

התיאור שלךְ.

אני מבינה שמקורהּ של החסידה, דמוי פינצטה (שמא הפינצטה

הומצאה על פי צורת מקור החסידה?), לא נותן לך מנוח.

אַתְּ עסוקה בפינצטה שלךְ ליצירת פסיפס מאבנים, ופתאום, 

כפי שאַתְּ כותבת בתחילת השיר, 

"בקצה שְׂפָתֶיהָ תופסת הפינצטה ... "

אַתְּ אכן "לא יכולה להתנתק מהסרטון הנורא." 

תודה רבה-רבה-רבה על שירךְ, גליה יקרה, אהובה. 

המשך יום נעים, רגוע, מרגיע ומיטיב. <לב>

רבקה

---

מתאר התמודדות פנימית מורכבת של המשוררת. מצד אחד, היא עוסקת ביצירה אומנותית, פעולה של בנייה והרכבה של יופי. היא תופסת פינצטה, כלי קטן ועדין לכאורה, ומדביקה אבני פסיפס צבעוניות ליצירה שלה.

מצד שני, היא נמצאת תחת השפעה עמוקה של סצנה אלימה מאוד שראתה בסרט. היא מתארת חסידה שאוחזת בגוזל שלה בראשה ומשליכה אותו שוב ושוב מקצה הקן לקצה, עד שהגוזל מת.

התמונה הזו מטרידה אותה מאוד והיא חוזרת אליה שוב ושוב.

הקשר בין שתי התמונות הללו, בין הפינצטה והחסידה, הוא מטפורה עוצמתית. הפינצטה, כלי שנועד ליצור, הופכת בעיניה של המשוררת לכלי אכזרי, דומה למקור החסידה. האבנים הצבעוניות, שנועדו ליצור יופי, הופכות לדמויות של הגוזלים, הנזרקות ומשולכות.

שיר עוצמתי ונוגע כתבת גליה.

יום שקט בלי טלים ואזעקות

שמוליק