האם אני חי או מת? ריחפה השאלה

האם אני חי או מת? ריחפה השאלה

האם אני חי או מת? ריחפה השאלה.

צבע האויר היה קיים, האויר חדל מלהיות שקוף והודיע על נוכחותו – אינני מוכן עוד שיתעלמו ממני, כמו אמר.

הוא עדיין אינו יכול לדבר אך כמו שהחלום הזה מתקדם, עוד מעט האויר ידבר.

אני עדיין לא יודע אם אני בחיים? המשיכה השאלה לרחף.

תשובות רבות צפו בחלל האויר אך אף אחת מהן לא חיברה עצמה אל השאלה שריחפה גם היא בחלל האויר, שכאמור, חדל מלהיות שקוף. ייתכן שזו הסיבה, החלה לרחף לה אבחנה באויר, האויר דחוס מדי, צבעוני מדי על מנת שהתשובה תברור לה את השאלה המתאימה לה ולכן השאלה נותרת לה מרחפת ללא תשובה.

עמוד סגול כחול החל צועד לו בטוחות כמה מטרים מעל האדמה, במעין הצהרת עצמאות ראשונה של חלל האויר שהחל לדרוש הגדרה עצמית.

מיד אחריו נוצר נחיל של צורות בלתי מזוהות של אויר בצבעי אדום, כתום, צהוב, אוכרה, קרם בהיר, קרם כהה, גוונים של כתום צעקני, ורוד בלתי מזדהה, כולם החלו נוהרים אחריו, אחרי העמוד הסגול- תכול.

השאלות והתשובות שריחפו בחלל פינו מקום למצעד הצבעים והעשן שתפס את המרחב.

צלילי גיטרות של הסמית'ס החלו בוקעים והצבעים והעשן החלו להתנועע בקצב וחלקם שלא בקצב.

גם השאלות והתשובות ואפילו האבחנה שישבה בצד עד כה, החלו לנדנד ראשיהם.

העמוד התכול סגול ידע את כל המילים ומה שלא ידע הוא מלמל, עשה כאילו הוא יודע.

כל הצבעים והעשן תפסו ממנו כי הוא כאילו הוביל.

גם כאשר השיר התחלף הוא ידע את ההמשך.

שאלה נוספת החלה מתנודדת לה בחלל האויר – מי משמיע שירים של הסמית'ס בדיסקוטק?

השאלה החלה עולה מעלה, מטפסת לה מעל הצבעים והעשן, נוסקת וחוצה את מרחב השאלות והתשובות, האבחנות והתהיות.

היא נעמדה לה למעלה ליד כדור המראות הענקי והחלה בצעדי ריקוד מיוחדים שהשתלבו עם האורות מכדור המראות.

לפתע החלו להשמע קולות התבקעות קטנטנים, ככל שמשמעות השאלה חדרה ליותר ויותר שאלות ותשובות אחרות, והן הבינו שהן חסרות משמעות.

היא נותרה לבדה למעלה, בבדידותה, ומתחתיה ענני העשן הצבעוניים שגם הם החלו להתפזר.

התמונה האחרונה החקוקה בראשה לפני ההתעוררות מהחלום היא זוג רגליים מפזזות על גבי רמקול בס ענקי.