קולה של הדממה

הוא עמד בגינה צעיר לימים

וצפה בתינוק שחיכו לו רבים

הוא גידל ענפים והתפתח לאט

כאשר העולל התהפך ובעט

הוא ראה אותו משחק בחצץ

וקיפל ענפיו כשראשו הקט צץ

עלים אחדים נשרו בחדווה

כשהרך החמוד את הגזע צבע

החריטות השאירו בו צלקות

עת העלם נפרד מאהובתו בנשיקות

ורק סימון הלב עם החץ עוד נותר

מסמל את מה שהיה ונגמר

הוא ראה את הוריו שמחים כשגוייס

וליבו הדומם בקרבו אז נמס

חזה בבחור חוזר מעוטר

והעמיק שורשיו בפראות בעפר

ועת בשרו להוריו הבשורה המרה

הצהיבו עליו וגאוותו נשברה

הוא כאב כאבם ובכה בדממה

והניח לעצמו לקמול בחמה

לידו נחפר הבור והעפר נערם

ומי שהקשיב שמע בקול רם

את העץ הזקן והחכם מאדם

לוחש בצרידות

הוא לא ישוב לעולם..