לא מוצא את עצמי

שבת בבוקר לרכב על אופניים, לפגוש חברים, להיות עם המשפחה והנכדים ובמרקע משתחררים שלושה חטופים שמעולם החושך אל עולם האור יוצאים ואנחנו אנה אנו באים.

שיר עוצמתי ונוקב כתבת אודי היקר. כולנו התרגשנו אך גם כעסנו על מצבם הגופני וכיצד הם נראים, עד מתי נמשיך כך ? את זה הנאשם בפלילים וחבר מריעיו לא מבינים.

שבוע טוב ושקט

שמוליק

מעורר תהיות: רכבת הבוקר על אופניך והיה קר וזה לא היה קל ואח"כ החברים, הביתה ונכדיך המתוקים ושלושת החטופים ששבו בשבת ורק מוגי הוא קרן של תקווה לחיו ואת לא יודע מה יעלה בגורל יתר החטופים. תודה רבה לך אודי היקר, שבוע טוב וחמים. שכול החטופים יחזרו.

אוי, הטבע כאן נרתם להלך הרוח הקשה מהשחרור של אתמול. אתה מנסה להמשיך בסדר היום השגרתי שלך, הרוח המתנגדת על פניך, והכאב העצום והדאגה לכל יתר החטופים.  

המראה שלהם הזכיר לי את השואה

וכך הם ניראו 

כמה נורא וכואב-ולנו זה כואב יותר בגלל ההזדהות.

לשבת ולבכות.......שבוע טוב דיר בראדפיט

ממני סיס

מצד שני הכאב שהאחרים עדיין שם

שגרת ימים על רקע טרגדיה נוראה שמחלחלת לכל חלקה טובה בחיינו ומשנה לגמרי את מהות היום-יום שלנו.

שיר קורע לב בפשטות תו והאמת הפשוטה שהוא משקף.

????