גשם בשכונה

היכן אבדה הסקרנות

כל כך נכון

אני מתגעגע לתקופות שעוד היו הפסקות חשמל ארוכות

וכולם היו פשוט מדברים עם נרות.

הגשם אחד הדברים האהובים עלי. אבל היום הוא מזכיר לי הרבה כאב שיש בתוכי שאני מקווה שאתרפא ושוב ארים ידי בצלותא לגשם. כשאני כולי נרטב. 

תודה על הרגשות שהעברת בי. יום טוב

וּמִי -
 מִי יָשִׁיב לִי 
אֶת הַסַּקְרָנוּת
הַנִּחוּשִׁים
הַשְּׁמוּעוֹת -
   וְהַבָּאזְז

דובי שבט שמח

זיכרונות ילדות ונערות עוברים מול עיניך, ודמותה צצה ומופיעה. מה האמת בשמועות ששמעת אודותיה לאחר זמן כה רב? 

השיר מתאר געגועים לתקופה שחלפה, תקופת הילדות והנעורים. אתה זוכר את עצמך כילד משחק ברחובות הגשומים, מתחמם ליד תנור הנפט בבית ומשוחח עם השכנים דרך החלונות. אתה נזכר גם בנערותך, כשאתה פוגש את אהובתך בחצר ביתה בערבי שישי, בעת כניסת השבת.

השיר מבטא געגועים לתמימות, לפשטות ולרומנטיקה של פעם, בניגוד לתרבות הטכנולוגית המודרנית. אתה  מתגעגע לסקרנות, לניחושים ולשמועות שהיו חלק מחיי החברה אז, לפני עידן הוואטסאפ והרשתות החברתיות.

יפה כתבת אודי היקר.

יום רביעי מבורך

שמוליק

מבטא כיסופים: בתקופת ילדותנו ונעורינו היו זמנים אחרים והיום הווטצאפ מוליך אותנו ואתה תוהה מי יחזירנו לאותם הימים שבהם לא היה הווטצאפ. תודה רבה לך אודי היקר, ט"ו בשבט שמח. 

.

אודי, יקר, 

כנראה, לא רק לאהבה אין מדינה (צביקה פיק, זוכר?). גם 

לילדוּת וההתבגרוּת אין. הנה, ילדותי לא-מכאן, גם לא תחילת 

ההתבגרוּת. ובכל זאת, תיארתָּ אֶת שֶׁלִּי.

תודה! <לב>

רבקה

---

המילים מעטות תפסת את זיכרון התקופות שעברת: ילדות ונעורים. בדימויים מעטים העלית מאוב  עולם שלם . במספר דימויים שונים העלית. בי ערגה לאותם ימים: לילדות בבתים צנועים ואנשים צנועים עוד יותר, לנערות ולנשיות המתעוררים-אין קל של בושם או אפטר-דייב שמחזיר אחורה לתקופה יפה שאיננה עוד.

תודה אודי

????