ניצוץ אלוהי

אֲמִתַּי יוֹדֵעַ אָדָם כִּי הִגִּיעַ הַזְּמַן לְהַתְחִיל מַשֶּׁהוּ חָדָשׁ?

כְּשֶׁאֲנִי עוֹבֵד עַל פְּרוֹיֵקְט מְסֻיָּם, תְּחִלָּה אֲנִי רוֹאֶה בְּדִמְיוֹנִי אֶת סוֹפוֹ. הֲגַם שֶׁעֲדַיִן לֹא בְּדִיּוּק רוֹאֶה כֵּיצַד לְהַגִּיעַ לְשָׁם. וְעִם תְּחִלַּת הַהֲכָנוֹת, הָרְשִׁימוֹת וְהַמּוֹדֵלִים, נִפְתָּחוֹת אֵין סוֹף דְּלָתוֹת שֶׁדַּרְכָּם הַהַגָּעָה כְּבָר נִרְאֵית מַבְטִיחָה וּבָאֳפָנִים שׁוֹנִים.

כָּל שֶׁעָלַי לְהַחֲלִיט הוּא מֵאֵיזוֹ דֶּלֶת מֵהֶן לִבְחֹר לָצֵאת לַמַּסָּע הַמְּאַתְגֵּר.

מִשֶּׁעָבַרְתְּ אֶת זֹאת הַמְּשׁוּכָה וְהָעֵסֶק הִתְחִיל לִלְבֹּשׁ גִּידִים בָּשָׂר וְעוֹר.

הַפְּרוֹיֵקְט הַבָּא בְּעֶצֶם מַתְחִיל. אִם תּוֹךְ כְּדֵי לֹא הִתְחַלְתִּי בְּעוֹד פְּרוֹיֶקְטִים נוֹסָפִים, מָה שֶׁעַל פִּי רֹב קוֹרֶה.

בְּדוֹמֶה לִקְרוֹנָאֵי הָרַכֶּבֶת הַדּוֹהֶרֶת עַל הַפַּסִּים.

אָמְנָם אֵינוֹ רוֹאֶה אֹרֶךְ הַמְּסִלָּה גַּם לֹא אֶת תַּחֲנוֹת הַבֵּינַיִם, אֲבָל יוֹדֵעַ אֶל נָכוֹן שֶׁיַּגִּיעַ לְשָׁם.

כָּךְ הָאָדָם כְּשֶׁנְּתִיבָיו נְהִירִים, כָּל שֶׁהוּא צָרִיךְ זֶה לָזוּז.

וּמִי שֶׁמַּתְחִיל, יֵדַע לְהִתְגַּבֵּר עַל כָּל הַמִּכְשׁוֹלִים הַמַּצִּיבִים בְּפָנָיו הַמְּקֻרְנָנִים שֶׁאִבְּדוּ אֶת הַכִּוּוּן וְיָרְדוּ מֵהַפַּסִּים: