יצירות אחרונות
כוכב הצפון, כוכב הדרום, (1 תגובות)
רבקה ירון /שירים -12/06/2025 22:53
גוף ונפש (0 תגובות)
נורית ליברמן /פוסטים -12/06/2025 21:37
שיר השבוע - תָּבוֹאִי (3 תגובות)
אודי גלבמן /שירים -12/06/2025 21:36
כעס בסולם מינורי (3 תגובות)
צביקה רז /שירים -12/06/2025 19:03
בּוּשָׁה - שִׁיר שִׁשִּׁי בְּסִדְרַת רְגָשׁוֹת (5 תגובות)
אביה /שירים -12/06/2025 16:47
מונית (7 תגובות)
אודי גלבמן /שירים -12/06/2025 16:37
חמוש בלב פתוח - פרקים 7- 8🌹🌻🌹 (10 תגובות)
שמואל כהן /סיפורים -12/06/2025 16:10
נים ולא נים (או: מצב האחים כהן) (1 תגובות)
אלי טפלר /שירים -12/06/2025 15:56
ביקשתי לחיות-מוקדש לנורית היקרה (7 תגובות)
מרים מעטו /שירים -12/06/2025 14:02
סיפורים
קוד מים - סיפור קצר בהמשכים במקום שיר ארוך🌹🌹🌹
קוד מים /ש.כהן - סיפור מתח בהמשכים פרק 1: הצליל הקופסה האחרונה שהניח על הרצפה נפתחה מעצמה. מכסה קרטון זול שבור בקצה, כמו סימן לכך שגם הזיכרונות בפנים לא מתכוונים להיארז יפה. איתן נשף ארוכות, התיישב על ספה מרופטת עם כתם בצורת לב הפוך, וסקר את הדירה שעכשיו הייתה שלו. דירת סבו – מאיר רז – שנפטר לפני חודשיים. שלושה חדרים, מרפסת קטנה שפונה לחניון חצי עזוב, ארונות עץ כבדים עם ריח של נפטלין, ותחושת קיפאון. כאילו הזמן עצר כאן מלכת לפני עשרים שנה , איתן המשיך לעשן את הסיגריה שהחזיק בידו. סבו תמיד היה דמות מסתורית: לוחם בעברו, איש מודיעין לשעבר, ניצול שואה ששתק הרבה וכתב מעט. בשיחות משפחתיות תמיד אמרו עליו שהוא "חי על קצה הקצה של הסוד", אבל אף אחד לא ידע בדיוק מה זה אומר. רק עכשיו, כשקיבל את הדירה בירושה, איתן הרגיש קרוב יותר – ודווקא כשכבר אין את מי לשאול. בשעת לילה מאוחרת, הוא כיבה את האור במטבח ונשכב על המזרן שבאמצע הסלון. רק שקט מסביב עטף אותו. ואז – טִיק. עוד אחד. טִיק… טִיק טִיק… הוא התהפך באי נוחות. טִיק… הפסקה… טִיק טִיק… הוא התרומם. זה הגיע מהמטבח. מהברז. הוא הדליק את האור. ברז ישן מברזל מחומצן, עם ידית חצי שבורה. לא סגור עד הסוף – אבל משהו היה שונה. הטפטוף היה… קצבי. לא כמו דליפה אקראית, אלא כמו – תבנית. דפוס. איתן עמד מול הכיור, הביט בטיפות. כל אחת נפלה בדיוק משונה, כמו שיר עם משקל. הוא שלף את הטלפון, הקליט. לא ברור למה. תחושת בטן. טִיק… טִיק טִיק… טִיק… טִיק טִיק טִיק… כשהאור כבה, המחשבות נדלקו. הוא שכב ער עד שלוש וחצי, האוזניים שלו ממשיכות לשמוע גם כשלא נשמע דבר. בבוקר, בדרך לעבודה, הוא האזין שוב להקלטה. משהו הציק לו. יותר מדי מדויק בשביל נזילה רגילה. בצהריים, הוא פתח את גוגל וכתב: “Morse code translator” הוא השמיע את ההקלטה. לחץ והמתין. לאט לאט על המסך הופיעה שורה: S-A-M-A-R הוא נעצר. ואז הופיעה שורת קוד נוספת: T-I-N-A איתן בהה במילים. לא שם רגיל. לא משהו שעלה לו מהתת-מודע. ואז נזכר. סבו נהג לומר תמיד שהמים זוכרים הכל. צחקו עליו. הוא לא צוחק עכשיו.
פרק 2 – הקלטת יום שישי בצהריים. השמש יצאה כמו להתנצל על שבוע אפרורי, ואיתן מצא את עצמו יושב על הרצפה במטבח הישן של סבו, מוקף קופסאות פתוחות, מסמכים מצהיבים, וכלי מטבח שנראו כאילו יצאו ממוזיאון. המילים “Samar Tina” הדהדו לו בראש. הוא הקליד אותן בגוגל שוב ושוב. לא שם של מקום, לא של אדם, לא של קובץ ידוע. רק שבריר של רמז – אולי קוד, אולי כינוי למבצע. אולי אפילו מסר אישי. הוא פתח את מגירת הסכו”ם, שהייתה נעולה קודם. המנעול נפתח בקלות מפתיעה , מפתח חלוד חיכה לו בצנצנת הסוכר. בתוך המגירה מצא חבילת קלטות אודיו ישנות. לא דיסקים. לא קבצים. קלטות. על אחת מהן הייתה מדבקה חצי קרועה. בצידה השמאלי אות אחת בכתב יד רועד. “S” ועל הצד השני: “Tina 73” איתן הרגיש את הלב שלו דופק בקצב הטפטוף מהלילה הקודם. הוא לא היה חובב רומנטיקה, אבל זה לא הרגיש כמו מקרה. זה הרגיש כמו מבחן. הבעיה הייתה – אין לו איך לשמוע קלטת. הוא עלה לגג הבניין, שם שכן אסף עתיקות וציוד ישן. לאחר מיקוח קצר והשאלה של מכשיר טייפ ישן עם קפיץ קופץ – הוא חזר למטבח. הוא הכניס את הקלטת ולחץ על PLAY. רעש סטטי. קליק. ואז קול – עמוק, איטי, אך מוכר. קולו של סבא מאיר. “אם אתה מקשיב, סימן שהבנת שזה לא רק טפטוף… לא הייתי בטוח שזה יקרה אי פעם. לא הייתי בטוח שתבחר להקשיב: Samar Tina" היה שם קוד. מבצע שלא הופיע באף נייר רשמי. 1973, אוקטובר, ערב יום כיפור. עבדנו על משהו – משהו שהשתיקו. ראינו את האותות. הזהרנו. הם בחרו להתעלם." "לא כולם שתקו. חלק הועלמו, ואני… ברחתי עם ההעתקים. אלה שנמצאים… במקום שאתה תדע למצוא, אם רק תלך אחרי המים." קליק. סוף צד א’. איתן ישב קפוא. מבצע חשאי שהוסתר. ראיות שהוחבאו, והוא הצאצא קיבל את האחריות. המילים האחרונות הדהדו לו בראש: "אם תלך אחרי המים." הוא קם לאט, הביט שוב על הכיור. הברז נראה רגיל, אולי אפילו יותר רגיל מדי. אבל משהו מתחתיו – צינור ישן שהוביל לפינה מוזרה בקיר – נראה… לא טבעי. הוא לקח מברג, כרע ברך, והתחיל לפרק את הצינור. כשהברגים שוחררו, הוא שמע צליל מתכתי נופל. קופסה קטנה נפלה מתוך הדופן – קופסה מתכתית צבאית, סגורה היטב. על המכסה היה כתוב: “לפתוח רק אם אתה מוכן לדעת את כל האמת.” הוא לא היסס. לא הפעם.
ההמשך יבוא...
תגובות![]()
דני זכריה
/
“לפתוח רק אם אתה מוכן לדעת את כל האמת.”
/
25/05/2025 17:21
![]()
שמואל כהן
/
תודה דני היקר🌹🌹🌹
/
26/05/2025 03:44
![]()
רבקה ירון
/
***
/
25/05/2025 18:26
![]()
שמואל כהן
/
תודה רבקה יקרה🌹🌹🌹
/
26/05/2025 03:46
![]()
רבקה ירון
/
***
/
25/05/2025 21:47
![]()
שמואל כהן
/
תודה רבקה יקרה🌹🌹🌹
/
26/05/2025 03:50
![]()
גלי צבי-ויס
/
קוד בשפת המורס
/
26/05/2025 01:08
![]()
שמואל כהן
/
תודה גלי יקרה🌹🌹🌹
/
26/05/2025 03:53
![]()
גלי צבי-ויס
/
אכן כן, קראתי זאת בסיפור . יום נפלא שמוליק יקר. ❤
/
26/05/2025 07:55
![]()
renana ron
/
וואו, הופנטתי ורותקתי
/
26/05/2025 09:24
![]()
שמואל כהן
/
תודה אילנה יקרה🌹🌹🌹
/
26/05/2025 10:00
![]()
renana ron
/
תודה שמוליק, בהחלט אעקוב!!
/
26/05/2025 20:40
![]()
אודי גלבמן
/
עובר כעת לפרקים הנועל�
/
27/05/2025 04:44
![]()
שמואל כהן
/
תודה אודי היקר🌹🌹🌹
/
27/05/2025 05:16
![]()
עונתיים
/
נשמע מבטיח, להמשך מוצלח
/
27/05/2025 15:39
![]()
שמואל כהן
/
גם פרטים קטנים ושגרתיים עשויים להסתיר אמת עמוקה וסוד משפחתי,🌹🌹🌹
/
27/05/2025 15:53
![]()
אביה
/
וואווו שמוליק - חתיכת סיפור מותח - אקרא את כל הפרקים גם - נהדר אתה מספר
/
29/05/2025 11:48
![]()
שמואל כהן
/
תודה אביה יקרה🌹🌹🌹
/
29/05/2025 15:12
![]()
צביקה רז
/
קורא בנשימה עצורה. מכוון אותנו בדרך לפתרון התעלומה.
/
29/05/2025 12:10
![]()
שמואל כהן
/
תודה צביקה היקר🌹🌹🌹
/
29/05/2025 15:13
התחברותתגובתך נשמרה |