סיפורים

הפרידה #סיפור_2

השביל בו הילכה נעמה היה מפותל, אך רחב מספיק להליכה. היא פסעה נמרצות, כמעט ואינה שמה לבה לאבני החצץ ולקוצים בצידי הדרך.

בראשה געשו מחשבות וזיכרונות מייסרים.   המילים, שאמר לה אמש יותם, בקולו השקט, היו כרעם מחריש אזניים ביום בהיר.

אי אפשר היה לטעות בכוונת מילותיו - עליהם להיפרד, ומעתה, זרים יהיו זה לזו.  אהובה הראשון, שהיה לה כאוויר לנשימה, חתך באחת את צינור החמצן שלה.

נעמה החווירה, אך חייכה לעברו, כשהיא עונה לו: "הבנתי, זה בסדר, הרי אין בינינו שום חתונה קתולית".  היא הבטיחה לעצמה, כי אסור שידע המתחולל בנפשה.

כשהתקרבה נעמה אל ביתה, הגעש הפנימי התפוצץ בתוכה, ושלא מרצונה, דמעותיה טפטפו במעלה המדרגות עד לדלת ביתה.

 

הימים והשבועות חלפו באיטיות כאובה. היא העבירה כל התמונות והמסרים שהם העבירו אחת לשני אל תוך תיקייה, שכותרתה היתה: "מה שהיה היה". השרשרת ועליה תליון "חצי לב" שהם חלקו ביניהם הוכנסה, אף היא, עמוק במגירתה.

 

השנים חלפו, נעמה סיימה שירות צבאי, החלה ללמוד רפואה באוניברסיטה והכירה חברים חדשים. היא החליטה, שלא לגרום יותר צער לעצמה, וכך יותם הפך להיות פצע שהגליד וזיכרון מר, שהתרכך בקצותיו.

 

תוך כדי התמחותה ברפואה גריאטרית, הכירה את אמיר, קולגה שהתמחה יחד עימה במחלקה של בית חולים גדול במרכז, ואהבתם ניצתה ופרחה.
באחד הלילות נקראה נעמה, בדחיפות להחליף משמרת של מתמחה אחרת. היא נכנסה לחדר החשוך. שכבה בו רק חולה אחת. פניה היו מופנות אל החלון וצער עמוק ניבט מעיניה.

נעמה, שאהבתה אל קשישים הביאה אותה להתמחות בגריאטריה ניגשה אליה, באמפטיה גדולה ושאלה: "חנה, מדוע את עצובה, הרי מחר את משתחררת מהאשפוז?!". חנה הפנתה פניה אל נעמה והשיבה:  "אין לי אל מי לשוב, אישי האהוב, גדעון נפטר לפני שנה ובני יחידי יותם, אהוב נפשי נפטר לפני שנים רבות. עייפתי, עדיף לי מותי, מחיי, ואני משתוקקת להיפגש עימם בעולם שמעבר".

נעמה איבדה לרגע את שיווי המשקל ותפסה במעקה המיטה... השמות והפנים הסתדרו בסדר נורא כל כך מול עיניה!
גדעון, האבא, בנו יותם, כאב עזיבתו אותה, באותו ערב נורא, האהבה שלא התממשה וייסרה אותה כל אותם השנים.
כעת התעלומה נפתרה. 
היא הבינה וסלחה.

 
 

תודה לכל מי שקרא!heart

תגובות

שמואל כהן / כוח הריפוי של הזמן🌹🌻🌹 / 11/06/2025 10:44
renana ron / שמחה תמיד לקרוא המשוב� / 11/06/2025 11:07
דני זכריה / כעת התעלומה נפתרה / 11/06/2025 11:56
renana ron / תודה רבה דני יקר, שקרא� / 11/06/2025 13:22
גלי צבי-ויס / עדיף לי מותי / 11/06/2025 14:29
renana ron / תודה על דברייך גלי יקר / 12/06/2025 06:58
renana ron / תודה שקראת אביה יפתי / 12/06/2025 06:58
רבקה ירון / *** / 11/06/2025 17:49
renana ron / אכן לכך בדיוק כיוונתי! / 12/06/2025 07:00