היא יושבת שם עם בקבוק בירה ורגליים על השרפרף הקטן. דירה קטנה ומוזנחת למראה, רהיטים יד שניה ותמונה עקומה על קיר מתקלף. מוזיקה מדכאת מתנגנת ברקע, וריח של פיצה עדיין שורר בחדר. הקרטון המוכתם בשמן זרוק שם ליד דלת הכניסה, היא תזרוק אותו כשתצא מהבית, מתישהו.
הישיבה השבוזה שלה משדרת אומללות. לגימות קטנות של בירה מרירה, והיא בכלל מעדיפה קולה. כולם הסתנוורו מהעיר הגדולה. כל החברים הכריחו אותה לעשות את הצעד הזה, לצאת ל"עולם האמיתי" ו"להתחיל לחיות". אז היא שכרה דירה במחיר מפחיד, קנתה רהיטים ישנים והתחילה ללמוד קורס עיצוב. הרחובות הגדולים והצפיפות הרתיעו אותה בהתחלה. הלכלוך על המדרכה... בעיר ילדותה לא היתה אפילו עטיפת מסטיק אחת זרוקה ברחוב. החבר'ה התחילו להכיר לה את האיזור, הוציאו אותה לפאבים ולמסיבות. השתייה והעישון נהפכו לחלק מסדר היום, למרות שבתוך תוכה היא בכתה בכאב.
היא לא רצתה לחזור הביתה. שהרי עד לפני שלושה חודשים, כל כך התעקשה שהיא כבר בוגרת מספיק לגור שם לבד. ההורים התחננו שלא תעשה זאת, אבל היא לא הקשיבה להם. הבית נראה היה לה רחוק כל כך. הארוחות של אמא, האווירה החמימה והמשפחתית, הרחובות הנקיים וההרים שמקיפים את העיר.
נקודת האור היחידה באותה תקופה היתה אורי. את אורי היא הכירה דרך החברים. בספונטניות הם החליטו לשדך לה אותו באחת היציאות בסופשבוע. היא קיוותה להכיר מישהו נורמלי בעיר הגדולה, אחד כזה איכותי כמו שהיא רגילה. מנגן על גיטרה, שותה פפסי, נוסע לנקודת תצפית וקונה בדרך קרמבו, כשברדיו של המכונית הקטנה מתנגנים שירי ארץ-ישראל היפה. אחד שילבש ג'ינס וחולצה פשוטה, שיערו יהיה פרוע קצת, ועיניו טובות. כזה שיסתכל על החזייה החדשה שלה במבט מסתורי ויחייך חיוך מסתורי, יתקרב אליה וילטף אותה בשילוב של נשיקות עדינות בצוואר, ולא ימהר להעיף את החזייה לרצפה ולגמור עניין.
אורי אמנם לא ענה על כל הדרישות, אבל הוא בהחלט היה קרוב. גופו מוצק בצורה טבעית, השרירים לא מנופחים מרוב הרמת משקולות. שיערו החום מבולגן קצת, עיניו עמוקות וחיוכו אמיתי.
בפגישתם הראשונה הוא לקח אותה לאכול גלידה עם ציפוי שוקולד חם מלמעלה. "אני לא יכולה להרשות לעצמי כל כך הרבה קלוריות..." היא ניסתה להסביר לו כשביקש עבורה תוספת של סוכריות, אבל הוא התעלם מדבריה וחייך לעצמו חיוך קטן. את הגלידה הם ליקקו בהנאה כשהם יושבים בשולחן עגול קטן וכסוף מחוץ לגלידריה. אורי בהה לרגע בשלט מהבהב של חנות סמוכה, עיניו מבריקות ובוחנות את האורות הצבעוניים. הוא אכל את הגלידה בכזאת הנאה, שכל הסיטואציה השרתה לו מראה של ילד מלא בשמחת חיים. הוא ניתק את מבטו מהאורות והביט בה. היא התלבשה פשוט, לא רצתה להיראות נלהבת מדי. מכנס לבן וחולצה ארוכה שחורה. הוא בחן את שרשרת הלב שעל צווארה. מבטו הבוחן מצא חן בעיניה. היה זה מבט של אחד שבאמת מתעניין, רוצה לדעת כמה שיותר על העולם, חי את הרגע. כשהם סיימו לאכול וקמו ללכת, הוא התקרב אליה ושם את ידו על לחיה. "מה, יש לי שוקולד מרוח על הפנים? ידעתי שזה לא היה רעיון טוב..." החלה לומר, אך הוא השיב לה בחיוך. "עם שוקולד או בלי שוקולד- את עדיין תישארי הבחורה הכי יפה שראיתי פה בזמן האחרון...".
הפגישות הבאות התנהלו באופן דומה. בילויים קטנים ובעלי ערך. לונהפארק, ארוחת ערב על החוף, בית קפה בבוקר יום שישי, טיול לילי בערב. והכל מלווה כמובן בשיחות ארוכות, חלקן עמוקות וחלקן קלילות ומשעשעות. אורי היה בעל חוש הומור מיוחד. הוא ראה את החיים בצורה שונה מכל אחד אחר, ובגלל זה תמיד היה מעניין איתו. היו לו תיאוריות על העולם, והוא לא חסך בהסברים... היא אהבה לראות אותו נכנס לרצף של הסבר כלשהו. עיניו מביטות עמוק בעיניה, ופניו מביעות חיים.
חיים זו בהחלט מילה שאפיינה את אורי. דכאון, עצב ורחמיים עצמיים- לא הופיעו לו בתודעה. הוא השתדל כל כך לנצל את הרגע, לצחוק בקול ובשמחה, לבלות, לעשות דברים שמקלים על הנשמה. והיא... איך תוכל שלא להתאהב בבחור כזה. אחד למיליון, אור אחד בתוך עיר אפורה. המכונית הלבנה שלו תמיד הדיפה ריח מתוק. הוא אהב לטפח את המכונית, ודאג שתמיד יהיה כיף להיכנס אליה.
הנשיקה הראשונה היתה בתוך המכונית הזו. ערב אחד, לאחר בילוי במכוניות מתנגשות ובטיול על חוף הים, הוא עצר מתחת לדירתה. היא חייכה אליו והרימה מרצפת המכונית את התיק הבורדו שלה. "היה מאוד כיף היום" היא אמרה בשקט, מחייכת אליו. הוא הניח את ידו על ברכה ולא ניתק את קשר העין. לאט לאט התקרב אליה, מסתכל עליה כל הזמן. הבעתו רצינית קצת, משולבת עם מבט סקרן. הוא קרב לפניה ועצם את עיניו. תוך שניה יכלה לחוש מגע של שפתיים מהססות על שפתיה שלה. נשימותיו קרובות מתמיד, ושפתיו טועמות את אותה.
הפעם הראשונה לא היתה רחוקה בזמן, וגם לא היתה שונה מהנשיקה הראשונה שלהם. הדהימה אותה העדינות של אורי, המבט הסקרן והבוחן, התשוקה שדאג לרסן במצבים שיכלו להביך אותה. אורי היה הגבר הראשון שבאמת דאג לכל צרכיה, ליטף אותה גם כשגמרו, הכין לה קפה בבוקר עוד לפני שקמה, וישן מכורבל מתחת לפוך גם בימים האלה של החודש. המגע שלו היה עדין כל כך, היא הרגישה שהוא לא רואה בה אובייקט מיני כלשהו, למרות שיכלה לחוש במשיכה שלו כלפיה. הוא כיבד אותה, ידע מתי לנסות לחצות גבולות, ומתי לחזור לתחום הבטוח. הנשיקות הקטנות שלו שיגעו אותה, המבטים שלו הפנטו אותה, גופו משך אותה בצורה מטורפת, ואישיותו כבשה אותה.
כזה היה אורי. בחור מיוחד. בחור נדיר כל כך- ממש לא מהעולם הזה. לשכב איתו היתה התגלמות ההנאה האנושית. שילוב של גוף בנוי היטב, מבטים עמוקים, נשיקות רכות והתחשבות יוצאת דופן מצידו. בכל פעם שלהם יחד- היא רק הבינה יותר ויותר בשביל מה היא חיה. היא כבר יכלה לראות כיצד יהיה אב לילדיה, איך הם יזדקנו ביחד ויטיילו בעולם עם מצלמות חד פעמיות.
אורי אהב ילדים. בכל פעם שעברה עגלה עם תינוק, או ילד קטן רץ עם כדור, אורי היה מחייך וכיווצים קטנים הופיעו בקצה עיניו. חיוכו הגדול, השמח, הגיע הישר מהלב. ובזכות החיוך הזה היא התאהבה בו.
היא היתה מאושרת. מעולם לא חשה אושר עילאי שכזה. היא הסתובבה ברחובות הצפופים עם חיוך תמידי על השפתיים. אורי נהג לשלוח לה SMS כמה פעמים ביום, ובכל פעם היא התרגשה מחדש. הוא היה רומנטי בדיוק במידה האחרונה, וידע לדבר אל ליבה.
אך תחושת האושר הזו לא נמשכה זמן רב. קצת אחרי שהם עברו לגור ביחד בדירה השכורה והקטנה שלה, אורי לא חזר הביתה. היא ביקשה ממנו ללכת לקנות לה גלידה עם שוקולד מומס וסוכריות, ממש כמו בפגישתם הראשונה, ואורי קפץ מהספה, הדביק לה נשיקה חטופה ויצא מהבית. היא הרגישה שבזמן האחרון יש לה חשק מוגבר לדברים מתוקים... וגם הבטן כבר לא מה שהיתה פעם. הג'ינסים לא יושבים יפה כמו לפני חודש... מחשבות עלו לה בראש, אך היא העדיפה להדחיק אותן. זה לא הזמן... זה לא מתאים להם בתקופה הזו בחייהם... הם רק עברו לגור ביחד.
אורי לא חזר במשך שעה. הוא גם לא ענה לטלפונים.
השוטרים אמרו שכשמצאו אותו שם על הכביש, אפשר היה לראות על פניו הבעה שלווה.
