+
"צחוק מאולץ, חשפניות מאוננות על העשירים, היא מחייכת את חיוכה הענק, ניגשת לאחת משאירה אותי מאחור.
ניגשת אליה ומנשקת אותה, היא נוגעת בה והעשיר מביט בשניהם ונוגע בעצמו, היא משפשפת את תחתוניה... אני לא יודעת איפה לשים את עצמי בכל הסיטואציה הזו ואני מרגישה נבוכה. בתולה למראה הזה.
היא מסתובבת אליי.
"בואי ילדה , בואי ...." היא משועשעת מעצמה.
מחייכת אליי את חיוכה המדהים. היא לא מאופרת. לא היום.
שפתיה שנראות כ"כ מתוקות...היא פתאום נראית רחוקה ממני.
מה זה המקום הזה? הרגשתי מפוחדת קצת. לא העזתי להפגין את זה. הייתי נספחת. לא קשורה. מן "טום בוי" בתוך עולם של סקס אפיל מטורף.
אני נשרכת אחריה והיא נעלמת לי בין הצללים המטורפים והמוסיקה הרועשת .
חולפת על פניי וילונות מקש,מחרוזים, מנוצות,בד משי, נבלעת בתוכם.
הכל היה נראה כמו גן עדן לזונות. ואכן כך היה בדיעבד.
היא יושבת סביב שולחן עשוי אבן גסה ואבני טורקיז משובצים בתוכו.
סביבו כל הברונים נמצאים. מביטים בה מחייכים.
נראו כאילו חיכו רק לה.
היא מתקרבת לאחד מנשקת אותו, אני מהצד לא מבינה מה קורה לה לעזאזל? מי אלו האנשים האלה שהיא ביחסיי אורגיה מעולים איתם?
השני נוגע בישבנה מתקרב למפשעתה, היא גונחת, משמיטה את ראשה האציל אחורה, שערה מחליק במורד גבה, היא מביטה בי, יודעתשאני מסתכלת עלייה מהורהרת, לא מבינה.
מדליקה ג'וינט נותנת לי לחזור ליום לפני. מאחוריי סורגי בית החולים. מעיפה עליי עשן, מעבירה לי אותו.
היא מציגה אותי בפניי בעליי הזקפה שהשאירה אותם מאחור. סוציומטית.
"שלום, יש פה קוק אם את מעוניינת..." הגי'נג'י מציע לי אך זה נשמע כמו פקודה.
"נעים מאוד גם לי " אני משתעשעת מההיכרות המנומסת שלו.
"לא תודה , לא משתמשת" חייכתי בפחד, חיוכי התעוות, רטט של פחד חלף בשפתיי.
רציתי לברוח. לא יכולתי אבל להיות מה שהיא חשבה. פחדנית. החלטתי להיכנס לעולם האפל שלה, לעולם הזנותי, לעולם של הכלבה הארורה הזאת. החלטתי!
"הפעם הראשונה היא הכי טובה , סמכי עליי את לא תתאכזבי" הג'ינג'י מתעקש.
הוא יושב כ"כ צמוד אליי, עיניו נחות על החזה שלי, מלקק אותם במחשבותיו, הוא משעין יד מלטפת על ירכיי, אני שקועה בו, גופי זע במקומו...נאלמתי.
לוסי-לו מביטה בנעשה. מאושרת.
"בואי, יש לך פה שורה..במיוחד בשביל אורחים מכובדים כמוך, בפרט שאת חברה של לוסי-לו שלנו" הג'ינג'י מביט בלוסי-לו קורץ לה וזורק חיוך לכיווני.
" בואי, אני ואת, אל תחששי. זה לגעת בחיים עצמם! זה לגעת במשהו שלא קיים, זה לגעת בהווה בעתיד ובעבר כאחת, זה עולם אחר! רק שלנו. אני ואת..." היא אומרת לי, נותנת לי עוד פעם את מבט המהפנט דרך זוג עיניה האפורות וזהו- אני שלה. כמו נצח. סוחפת אותי כמו סופת טורנדו 520 ק"מ בדקה.
הוא מקרב אלינו את המשטח, מראה קטנה וזולה...השורות מוכנות.. 4.
2 בשבילי, 2בשבילה.
אני מפחדת אך מוכנה.
רוצה לברוח אך נשארת.
היא מביטה בי. אני הראשונה. כולם מעוניינים לראות את הפעם הראשונה, כאילו עכשיו מישהו בותל אותי לעיניי תריסר אנשים.
מסיימת את שניהם כמו נרקומנית מיומנת. ונבהלת מעצמי.
הג'ינג'י הראה לי אייך להשתמש בצורה יעילה, הסביר אייך ולמה, כאילו אתה צריך תואר בכדי להיות נרקומן..
צופה בנעשה, נהנה מתלמידתו.
"וואו, את שואבת.... " הוא חייך, העביר את ידיו החולניות על צווארי. זה היה נעים, אך הזזתי אותו.
לוסי-לו הביטה בי, מתקרבת אליי, שואבת את שתי השורות בפזיזות וצרחה נשמעת מנחיריה, מוכיחה לי את מיומנותה.
אני מחייכת. שנינו מחייכות. היא מביטה בי, ושנינו צוחקות... עכשיו משהו אחר נולד.
כך התחיל ה"רומן" שלנו...
שלי ושל לוסי-לו.
מאותו יום אפור ומאותה הזמנה חשוכה ל "חדרהקסמים".
אם תשאלו אותי? עד היום אין לי מושג מה הדרך אליו, רק דרך צעדיה.
הג'ינג'י, מביט בה מחפש את שפתיה, היא מביטה בו כמו נמרה .
ולפני שהספקתי להבין מה קורה בהינף יד הכול נגמר.
ונעלמנו מהמקום.
אנחנו חוזרות , עוד פעם חולפות דרך כל הווילונות המרשרשים, דרך הגן עדן הזנותי שוב פעם רק ברוורס... רק בערנות יתרה , אישונים מורחבים ורעב לסקס .
אור- בוקר חדש מסנוור את עיניי, שניות אחדות ואנחנו כבר בתוך המסדרון החולני, רצות כל אחת לתוך חדרה שלה. שלא יבחינו בנו.
היא עומדת בפתח חדרה, 217 שורקת כמעט, ושמה אצבע קטנה על שפתותיה, מסמנת לי: "זה הסוד שלנו.."
הפעם היא לא שיקרה לי.
הייתי בעולם אחר,באמת.
עולם שמעולם לא חשבתי שיהיה לי את האומץ להיסחף לתוכו.
היא שברה לי את כל החוקים.
גרמה לי לעשות דברים שמעולם לא חשבתי שאעשה.
היא ורק היא.
יום שני.
עוברות אחת ליד השנייה.
זרות .
אויבות.
כל אחת מחכה למקלחת שלה, עומדות בתור כמו שוטות כמו חיות לשחיטה.
נכנסת להתקלח. האחות מביטה בי, ואני לא יכולה לשאת את המבטים החוקרים שלה בי, בגופי .
צרחה נשמעת מהמסדרון. היא קמה בבהלה מכיסא "זיגמונד פרוייד" שלה רצה, משאירה אותי לבד. יכולתי לנצל את המומנט ולהתאבד? מה קורה בביה"ח הזה ? אחת מראה לי התאבדות בשידור חי, השנייה עוזבת אותי במקלחת שסכין גילוח שיכול לקרוע את ורידיי בסימטריות משוועת והולכת לה להציל את העולם, ואני יורשת המיליונים הקטנה שאמה מנסה להשתלט עליהם ללא הרף מאושפזת בביה"ח הכי עלוב במדינה???
"לוסי-לו.... היי, קומי....." האחות צורחת ואני שהייתי שרויה במחשבות זימה ורחמים התעוררתי .
"היי שמישהו יעזור לי!" היא צורחת...
אני מבועתת.
יוצאת נוטפת סבון מהאמבטיה, רצה בעקבות הצרחות......
ומביטה בה.
בלוסי-לו היפה.
