מִכְּחוֹלִים / אִילָנָה. פָּ ©

כמה יפה הדימוי של טיפות הצבע על המכחול שהנן ״זכרונות זוהרים 

כמה יפה הדימוי של המכחולים שזיפים הטבולים בצבע הנם כזכרונות זוהרים במגירות הנפש.

מעניין כמה מהכותבים גם מציירים!

מאד אוהבת את השיר!  נותן לי חשק לחזור למכחולים שזנחתי לפני שלושים שנה, יחד עם  כן הציור, בדי הציור והחלומות לצייר כמו רמברנדט!

יקירתי BEE המקסימה,
תודה על המילים החמות והמפרגנות.
שנים אני מהלכת בין המילים והצבעים, שלא לדבר על הצלילים, שבראשי מסתחררים. 
מודה שעבורי, הלחנה קשה הרבה יותר מכתיבה וציור, עובדה שהלחנתי רק שיר אחד שכתבתי. 
כל יום מבקשת מהבריאה לאפשר לי ליצור, כי המוזה כבר אינה אוהבת אותי, כבעבר. 
זהו עוצרת כאן... פטפטתי המון. :-)

ממתינים לשעת כושר: מכחולים שבעי רצון צבע וגוונים והם ממתינים זקופים ודוממים עד לקרב הבא. תודה רבה לך רננה היקרה, אחה"צ טובים.

התודה לך דני, על תגובתך

השיר מתאר את המכחולים לא רק ככלי עבודה, אלא כסמל לזיכרונות, רגשות וקרבות פנימיים של היוצר. צבעי העבר – כמו זיכרונות בנפש – שוכנים בהם, ממתינים להתעורר מחדש בכל יצירה.

היצירה האמנותית היא המשך של מסע פנימי – כל ציור הוא קרב רגשי חדש, וכל מכחול נושא עמו את עקבות הקרבות הקודמים. האמנות שוזרת זיכרון וחוויה אל תוך מעשה היצירה הבא.

יפה כתבת אילנה יקרה

שבוע טוב ושקט ושנשמע בשורות טובות.

שמוליק

כתמיד, נהנית ומודה לך, שמוליק יקר, על שאתה מביא לכאן זווית ראיה מעניינת  לשורותיי. 
מרתק בעיני כיצד ובאיזה אופן יצירות מתפרשות על ידי הקוראות.ים, כבר נאמר לפני, כי מהרגע שהיצירה מתפרסמת, היא "שייכת" לקוראיה / צופיה.  תודה גם על התמונה המקסימה, שצירפת. 

.

ברשותך, ובדחילו ורחימו, יקירתי (סליחה, בלי ניקוד): 

"במגרות הנפש" - "עד לקרב הבא." 

לקריאתי, להבנָתי,

הבית הראשון מעלה את ה'אתמול' שבתוך 

ה-'כאן-ו-עכשיו'; 

הבית השני-האחרון מעלה את ההכנה 'כאן-

-ו-עכשיו' לקראת ה'מחר' - שיהיה 'הקרב הבא'.

הדימויים ויזואליים ועדינים-עדינים - גם 

כשמצביעים על קרב עתידי. 

דיברו אליי. שירך דיבר אליי. 

תודה רבה-רבה לך על כך, ורק טוב! <לב>

רבקה

---

ריגשת אותי רבקה יקירתי!
שמחה מאד לקרוא הפירוש שלך, ובאיזה אופן את מבינה שורותיי.
כשאני מעלה על הכתב, אשר על לבי, הכוונה מובנת לי, ועל כן, כפי שכתבתי לשמוליק, אני שמחה לקרוא זוויות ראיה שונות, של אותן השורות.
- בנוגע ל"קרב":  עבורי, כל כתיבה / ציור / שירה וכו' היא סוג של קרב או ייסורים, עד לרגע שבו אני משחררת השורות [או ל"מגירה" או לפומבי]. וגם אז, לא מעט פעמים אני חוזרת לשורות שכתבתי לפני יותר מעשרים שנה... ו"משפצת" [אך משאירה המקור].
האם גם אצלך, רבקה, יצירותייך מתוייקות בתוך קלסרים, או שזו רק אני?
פטפטתי די, ושוב, תודה  :-)

שבוע מבורך לטוב

אביה אהובה שלי, תודה אינסופית על המילים החמות שלך.  

מקרב לקרב

מכחולים מתערבלים

בקשת גוונים ומילים,

כמו היו זיכרונות

מגיחים בשעטה

ממגירות הנפש ...

כך עד ליצירה הבאה

במכחול וצבע.

תודה על יצירה והקדשה.

שבוע מבשר .

עליזה חמדתי, תודה על שיר קצר ומאד חמוד. ההקדשה שלי היא לכל היוצרים בכתב, בעל פה, על הקנבס, בחימר ובפלדה.. וכל מי שיוצר או מייחל ליצור.  זה לא קל, אך הסיפוק בסיום העבודה לא יסולא בפז.

במכחול מילים אנו צובעים את רגשותינו. קרבות, זיכרונות זוהרים וכל אשר יש בחיינו. יפהפה השיר הזה ומדויק.  

תודה רבה גלי יקרה מאד. אוהבת הפירוש שלך והמילים החמות. הארת את יומי 

רננה יקרה

צובעת את מילותיך בצבעים התואמים לסיטואציה.

כמה יפה הכתוב

יום נעים ושקט

ממני מרים