אנחנו? מה-פתאום אנחנו?

תיאור מדהים של מצבנו העגום!

אנחנו מחכים למשיח שיושיענו!

לא למדנו לקח מהאכזבות עד היום, תמים שכמותינו!

תודה רבקה לזרקור חסר רחמים!

השיר מתאר תחושת חוסר אונים של אנשים פשוטים מול מציאות קשה ומסובכת, ואת הכמיהה למנהיג או כוח חיצוני שיוביל, יחלץ ויביא תקווה אל חוף בטוח.

בתוך מציאות של משבר, מלחמות ופחד, הציבור הפשוט מחפש הנהגה אמיצה ומדריכה שתדע להוביל דרך הסבך – אל עתיד של ביטחון ותקווה.

תודה רבקה יקרה על השיר הנוקב.

יום טוב ושקט

שמוליק

אירוניה ברורה יש בשיר הזה, עלינו. מרביתנו לפחות. שאיננו נוקטים פעולה, אלא מחכים ליד שתוביל אותנו, לא אקט שלנו עצמנו. 

זועק, קריאה נרגשת, חד, מחפש מזור: בימים טרופים אלה אנחנו זקוקים לסיראי שיעבירנו מחוף עויין אל חוף אשר בעיניו נראה כמבשר תקווה. תודה רבה לך רבקה היקרה, יום טוב. שנמצא את הסיראי הנכון הזה.

לשפ אנחנו שואפים להגיע, אבל

אבל אנחנו בעצם לא עושים שום מאמץ להתקדם.

לעשות משהו כדי להגיע לשם,

אנחנו מחכים שיבוא משהו ויקח אותנו לשם,

אנחנו יושבים פסיביים ורק מחפשים את זה שיעשה מעשה.

מתי יבוא מישהו, לא זה שיראה לנו את הדרך, אלא

זה שינער אותנו, יטלטל אותנו שנתעורר.

אוי רבקתי היקרה, היאוש משטלט עלינו.