הרעים/ות-ממואר
ארבעה רעים/ות קרובים/ות יש לי : שניים מימיני, ושניים משמאלי. הם העוגן של חיי-הם הנותנים לי חוטים המקשרים בין התקופות השונות בהם. הם אלה המלווים אותי מאז ילדותי ונערותי ועד היום. הם הנותנים לי כח ללכת בדרכי, ולשרוד עוד יום של כאב וצער. לשמור על שביב תקווה לימים טובים יותר.
רעי ורעותי יודעים איש/ה על
קיומם של האחרים-אך אין כל קשר ביניהם. מעולם לא ניסיתי להפגיש ביניהם, והקשר עם כל אחד ואחת מהם הוא ייחודי, מיוחד ומשמעותי בחיי.
ש׳, רעותי הראשונה , הנה חברת הילדות היחידה עמה שמרתי קשר. אנחנו חברות מכיתה א. חוץ ממנה-לא התחברתי עם בני ובנות כיתתי בבית הספר העממי. למרות שהיינו (ועודנו) שונות לגמרי באפיינו- התחברנו. היא היתה הילדה היפה, הפופולארית והמקובלת בכיתה. חברה של כולם. בלונדינית כחולת עיניים, מתולתלת ועליזה. רגליה מרקדות על האדמה. זו שלא רואה בעיה גם אם תצוץ מול עיניה. זו שרצתה לבלות ולא ללמוד. זו שעזבה את התיכון אחרי כתה י׳ והחלה בחיי אהבה אינטנסיביים כבר בגיל 15. אני הייתי ביישנית חומת שיער, חיוורת פנים ושמנמונת. זו המתבודדת, הרוחנית, הרומנטית ותולעת הספרים. התלמידה השקדנית שלמדה וקראה ולא הלכה למסיבות ״סלוניות״ ולא השתלבה בחיי החבר׳ה הכיתתיים. ובכל זאת התחברנו: שמרנו על הקשר בתקופת שהותי ללימודים בחו״ל. שמרנו על הקשר כשהיא נישאה צעירה, ילדה בת בצעירותה והתגרשה מאבי בתה. שמרנו על קשר עקיף דרך אמי כששהיתי בחו״ל שנים רבות, וחידשנו את הקשר עם שובי ארצה. היא עוגן לילדות. היא עוגן לזיכרון הורי ואחי המנוחים. היא שורש המחבר אותי למי שהייתי ולמי שהפכתי. נותרנו שונות לגמרי. נותרנו חברות.
נ׳, רעותי השניה, הינה חברתי מנוער. מימי בית הספר התיכון: כשעלתה לארץ מלונדון, הושיבו אותה לצידי, כי ידעתי אנגלית קצת טוב יותר מיתר פרחחי הכתה. למרות שבתחילה כעסתי על שהיטילו עלי מטלה כזו, מהר מאד התיידדנו והפכנו לחברות טובות: היא היתה בת עשירים שגרה בוילה בהרצליה בעוד אני הייתי ילדת שיכונים ממשפחה עמלה וצנועה: היא מעולם לא התהדרה בעושר (היחסי) ואני לא התביישתי בצניעות האבסולוטית: ביקרנו אחת בבית רעותה: תמיד התקבלתי בחיבה רבה ע״י אמה הנפלאה, שלא ידעה מילה בעברית, אך חיבה וקבלה ידעה לשדר מבלי צורך במילים: וע@י אביה חמור הסבר, הציוני, שהגיע לארץ עם משפחתו כי האמין בחשיבות של חיים במדינה היהודית הצעירה. בביתה של נ׳ למדתי לאכול ארטישוק, אצבעות אספרגוס ומאפה בצורת קרן ממולא קצפת.
למדתי ללעוס סוכריות ליקוריץ (שוש) בטעם וניל וראיתי מה זה לחיות בחדר משלך עם אמבטיה צמודה!
היא מצידה אכלה בביתי ארוחות צהרים בנות שלוש מנות מיקרוסקופיות שהכינה אמי והוגשו כתמיד בהדרת פנים של גראנד הוטל. החברות שלנו שרדה ויכוחים אידיאולוגיים לא פשוטים, וגם עשרים וחמש שנות שתיקה (שלי) כשחייתי בחו״ל, נישואין (של שתינו) ילדים וגירושין (שלה) והתהפכות דעותיי הפוליטיות, שהפכו קרובות לשלה. למרות שאיננו מתראות הרבה, בשל ריחוק גיאוגרפי, אנו משוחחות לעיתים תכופות בטלפון שיחות נפש ארוכות הנותנות לי כוח לעוד יום קשה במכורה שנמכרה.
א׳, רעי השלישי, הנו חברי הטוב מימי בית הספר התיכון. הוא היה מהתלמידים השקדנים והמצטיינים שלא היה אהוד בשל מה שנראה כהתנשאות-אבל היה תוצאה של הגובה העצום שלו!! הוא תמיד דיבר לנמוכים ממנו . אני הייתי ביישנית שקדנית, אך לא חריגה בהשגיי. הייתי מקובלת מספיק להיות מוקד למספר חברות. בצומת כלשהיא, אחרי ויכוח לוהט באחד השיעורים, החלה בינינו מערכת ביישנית-ידידותית שלא הייתה מקובלת אז בין בן ובת שלא היו קשורים בקשר רומנטי.
לאחר פרידה בגין נסיעתי ללימודים בחו״ל נפגשנו, כשחזרתי ארצה ללמוד במוסד האקדמי בו למד גם הוא, וחידשנו את הקשר. הוא חווה נישואין, ילדים, מות אשתו האהובה, נישואים שניים מוצלחים והצלחה גדולה בחייו האקדמיים, אני נישאתי, נסעתי לשנת השתלמות בחו״ל שנמשכה חצי יובל. הקשר נותק זמנית אבל חודש באחד מביקוריי, כשאימו ואני נפגשנו ברחוב והיא סיפרה שחיפש אותי ו פצרה בי לצלצל לו, וכך לאחר שיחה שרק הרגע הראשון שלה היה מביך, חידשנו את הקשר, והפעם עם רעייתו ובן זוגי. ביום בו סיפרתי לו על מות אחי הצעיר הוא סיפר לי על מחלתה חשוכת המרפא של אשתו. והצער שחלקנו העמיק את הקשר שלנו הספקתי לבקר את שניהם ולראותה מספר חודשים לפני מותה. את בת זוגו החדשה הביא למסיבת קבלת הפנים שלי בשובי ארצה משנים רבות בחו״ל. בין שתינו נוצר חיבור מיידי ואוהבת אנחנו בקשר תדיר. נכחתי בנישואי ילדיו. נכחתי בשבעה שישב על מות אמו ומות אחיו. איננו נפגשים הרבה, לא מדברים הרבה, אבל כל שיחה שלנו היא ארוכה ומשמעותית. אנחנו קיימים אחד בשביל השניה ושניה בשביל האחד. הוא העוגן המהותי השלישי שלי. הוא ונ׳ הם השורש המקשר בין ילדות, נעורים ובגרות.
ש׳ הוא רעי הרביעי : למדנו יחד בתיכון בשישית-שביעית. הוא היה ״פרחח״, אבל מהסוג הטוב ביותר שבהם: קטן קומה ורזה, פיקח כמו שד, תזזיתי ועצלן לא קטן. הוא היה חברו הטוב של מי שהפך לחבר הראשון שלי. הוא הוא שלקח אותי למסיבה הסלונית הרצינית הראשונה שלי. הוא זה שליווה אותי הביתה בסוף המסיבה, כי אהוב נפשי ליווה נערה אחרת, למגינת לבי השבור. הוא זה שציווה עלי ״לחתוך את הסחבה״ שעל ראשי-פאר יופיי-צמתי הארוכה והעבותה שתלתה על גבי לאחר שמונה שנות צמיחה וטיפוח! עשיתי כדבריו, והפכתי בן לילה ל״חתיכה״. למרות שלא אמר דבר-הבנתי שהיה קצת מאוהב בי. עזרתי לו קצת בלימודי האנגלית. הוא היה בעל תפיסה מהירה, והצליח לסגור פערים ולשרוד עוד שנה בבית הספר התיכון, לעבור בגרות, ללכת לצבא-וללמוד. הקשר הראשוני בינינו חודש כששבתי ללמוד בארץ ומצאנו עצמנו באותו מוסד לימודים מכובד כשני סטודנטים שמתמודדים עם קשיי החיים: אמו נפטרה בנסיבות טראגיות, והוא היה הגבר שבבית לשתי אחיותיו הנפלאות. היה לנו קשר חברות אמיץ, כשהוא הכותל המערבי שלי לכל הרפתקאותיי הרומנטיות המוצלחות והבלתי מוצלחות. עד זו המוצלחת מכולן. הקשר ביננו ניתק לשנים רבות, עם נסיעתי לחו״ל שהפכה לגלות. חידשנו קשר לכשחזרתי. לא באותה עצמה. לא באותה רמה, אבל עדיין-קשר עמוק.
אלה הם ארבעת העוגנים שלי ר׳ הוא רעי החמישי: הוא חלק מחיי כבוגרת והיקר מכולם. הוא המפרש לספינתי השטה על ימים סוערים. אבל זה-כבר סיפור אחר.
