קיסר

הדמויות עוד לא התהוו בתוך המוח שלו לכדי הצורך לספר עליהן לעצמו, הוא אומר שהם שבעה. הוא השמיני. יש תחושת עומס במשאית. היא מטלטלת לכל כיוון ורעש של צחוק מסתתר, ועיניים מובכות לבטח, כך דמיינתי זאת בראשי בעודי מוטל על הארץ חפוי ראש, קפוץ בטן ואגרוף. רעש תנודות המנוע המאיץ אל עומס הכבידה. אני מרגיש כל אבן ושביל וזמזום המנוע עוטף את הגוף. יש ריח של עץ דחוס מהרצפה, אני מסובב את הגוף ושוכב על הגב עכשיו ומרגיש את הפינות, בליטות פלטות העץ שנבלטו מרטיבות. שתיתי יותר מידי לפני המסיבה הזאת את זה כולם כבר יודעים. אני מתרומם לישיבה שלובת רגליים. מעסה את רקותיי. לא קרה כאן כלום. אין באמת רגע שבו אתה מרגיש שאתה מאבד את הנעורים שלך. זה לא איזה סימן גבוה של חרטה פנימית בגיל 18 על עצם היותך אבל היה שם שבר שמעולם לא יצא לי מהראש. קמתי בבוקר למחרת והלכתי לבנות ממלכה.