יצירות אחרונות
אֲנָשִׁים שְׁקוּפִים🌹🌹🌹 (2 תגובות)
שמואל כהן /שירים -19/04/2024 03:19
הערכה עצמית (2 תגובות)
נורית ליברמן /פוסטים -18/04/2024 21:35
שיר השבוע - תפְזוּרוֹת (3 תגובות)
אלה לי /שירים -18/04/2024 21:33
שפה מיוחדת (2 תגובות)
*לנה* /שירים -18/04/2024 17:35
מילים אובדות (5 תגובות)
אילה בכור /שירים -18/04/2024 16:00
שיבואו ... / גופי זה שלי ... / תודה למגיבים. (3 תגובות)
רבקה ירון /שירים -18/04/2024 14:52
אבלות (2 תגובות)
אדם אמיר-לב /שירים -18/04/2024 13:05
האור האחרון / יצחק אור (5 תגובות)
יצחק אור /שירים -18/04/2024 12:10
הגוון שלךְ (7 תגובות)
צביקה רז /שירים -18/04/2024 08:34
שירים
ארץ הבעירהמחאתו הבלתי מובנת של הצעיר ארוך השיער, זיפי זקנו בני שלושת הימים מצביעים עליה, איך שהיא מתרוצצת, בין הרים ובין גבעות, מרחף לו טריפ קטן ונחמד. שם, בין מעיינות וואשיש, הוא יושיב את המחאה האיומה, יציע לה כוס מים וטבליה קטנה, או אולי פיסת קרטון צבועה. המחאה האיומה שמגדלת גדילי שיער כנורמה של מרידה, תבין לפתע שזו התשובה. פתאום צבעים וקולות ילחשו לה: הפולחן כבר מוכן, כוהני החורבן לבושים בבגדי הטקס מחלפות מתנפנפות בצבעי העולם הזוהר מוזיקת המקדשים בוקעת מהמגברים שנישאו מעלה לרחבת המקדשים. מחאות צעירות ומבוגרות מפזזות בטקס המקודש. נשמותיהן מתירות אט אט את הקשרים עם הגופות האכולות כימיקלים. מעלה מטה מרחף לו הגוף. חופשי מכל פקודה הוא נענה לרחשי הטראנס. הצלילים האלקטרונים הם שליחי האלוהים, הם יוצרים מחדש: תנועות, מראות, קולות, נשמות. מפרקים את הקשר בין העולמות. נמצאה המנוחה מארץ הבעירה. תגובותהתחברותתגובתך נשמרה |