מעשנת ... / בלי ניקוד. סליחה! /

נוגה, מעורר תהיות, זועק: כאשר את מעשנת מסביבך עשן, הלא עשן לא חסר לך כי הכל בוער על ידך, כאילו האינדיאנים מתקשרים ביניהם, בעוד כל מה שנותר מהם שייך לפולקלור ואת חוששת שמא גם אנחנו פולקלור. תודה רבה לך רבקה היקרה, ערב טוב.

השיר מבטא תחושת חוסר אונים בעולם בוער וכאוטי. את מעשנת לא מתוך עונג, אלא כדי להדחיק את המציאות. את משווה את עשן הסיגריות לסימני עשן של תרבות שנכחדה, וחוששת שגם אנחנו נהפוך לפולקלור – לזיכרון ריק מתוכן.

השיר הוא אזהרה מפני התפוררות זהות אישית ולאומית עד להפיכתה לסמל ריק מהעבר.

תודה רבקה יקרה על שיר עוצמתי המתייחס למציאות שלנו בימים אלה.

סופ"ש רגוע ושקט

שמוליק

.

שמואל, ברשותך, וסליחה מראש:

לא קשור לפוסט הזה.

אני זקוקה לעזרתך עם המחשב החדש. 

אם אי-אפשר, אז אי-אפשר. לא אכעס, לא איעלב, הכול בסדר.

תודה רבה בכל מקרה, ושוב: סליחה!

שבת שלום ומיטיבה לך, לכם.

רבקה

---

אשמח לעזור  אם אוכל , תפרטי מה הבעיה.

אפשר גם להתקשר אלי : 0504456051

בברכה

שמוליק

.

הו. שמואל, יקר, תודה! 

באלו שעות אפשר, או כאן או בטלפון, בלי להפריע?

(עוד מעט שבת ... אולי אתם שומרים שבת.)

שוב: תודה רבה! <לב>

רבקה

---

החל מאינדיאנים וכלה באסקימוסים ובני הזולו ובני המסאי.

חיינו הנוכחיי הנם מעשנה עגומה עד מאד רבקה יקרה ואהובה.  

נהדר השתקפה עובדה עצובה זו בשירך

תחושה קשה למתרחש כאן במדינתנו

נקווה לטוב 

שבת שלום יקרה 

אכן תקופה קשה וכואבת

אך נעלה ונצמח

הכול עשן אז זה כבר לא משנה עוד ..

בצבא היתה הסיגריה הראשונה והאחרונה שלי

העישון מזיק לבריאות - את זאת יודע כל מעשן או מעשנת (כמוני לדוגמה). אך העשן הזה מתחבר אל המלחמות, ואל מקטרת השלום האינדיאנית. כך אסוציאטיבית.  

עשן שעולה מהסיגריה שהדלקת, מעלה בך מחשבות על אש אחרת, על -

דם. ואש, ותמרות עשן...

ככה זה עכשיו בארץ הזו שלנו.

עשן מלחמות, עשן של שרפות שמשתוללות בהרים.

.

נוריתי יקירתי, נוריתי היחידה, 

החשש שלי הוא-

שמא גם אנחנו רק פולקלור:

כבר אלפי שנים של שבתות, חגים, ימי אבל, טקסים, ... אפשר להמשיך בהם בלי מדינה.

הרי אנחנו היום יותר גטו יהודי מאשר מדינה ... 

תודה רבה-רבבה ושבת שלום ומיטיבה לך, לכם.

חיבוק אוהב, שלך, <לב> 

רבקה הקטנה

---