(היא-) פרידה

.

גם לךָ ברור שקשה להגיב לשירך, לתוכנו -

כך אני משערת. 

ברשותך, ובדחילו ורחימו: 

לא שנאה אצלה כי אם רצון לפגוע בחזרה, 

ובנקודה הכי רגישה - ספר השירים שלך,

עם ההקדשה לה. בעיקר: ספר שיריךָ.

ושוב, ברשותך ובדחילו ורחימו: 

לדעתי, להבנָתי, זה מעשה-נקמה ילדותי. 

אגב: כריכת הספר יפהפייה. ושיריך, אותם

קראתי כאן (עד כמה שאני יודעת), טובים. 

לילה טוב ומיטיב, צביקה, ידיד וחבר יקר. 

בהערכה רבה, 

רבקה

---

שיר כל כך כואב-לא על הפרידה כואב אתה, צביקה, אלא על העלבון שבהחזרת מתנה יקרה מפז, אותה נתת באהבה גדולה-והגברת אפילו לא פתחה וקראה בדפי ספר שיריך! לא יאה לך הגברת! במקומה עוד תמצא אהבה  אחרת ויפה יותר!!

השיר מתאר רגע של בגידה שקטה אך צורבת: אדם מקבל חזרה, ללא מילה, את ספר השירים שהעניק פעם מתוך אהבה. החזרת המתנה — במיוחד כשהיא מונחת ללא הסבר על שולחן במרפסת — הופכת לסמל של ניתוק, דחייה ופיוס שלא התרחש. לא היו צעקות ולא מילים, אבל השתיקה חזקה יותר מכל.

לפעמים הכאב העמוק ביותר אינו נובע ממילים קשות — אלא מהיעדרן. כשהאהבה הופכת לפגיעה או למרירות, היכולת של אדם לפגוע בשקט היא עצומה, ואפילו מתנה אהובה יכולה להפוך לעדות לשבר ביחסים.

שיר מעניין וכואב כתבת צביקה היקר, תמצא מישהי אחרת ראויה יותר לתת לה את הספר שלך.

שבת מבורכת ושקטה

שמוליק

זועק: הידידה חודרת למרפסת הפרטית שלך על דעת עצמה, היא מניחה את הספר שלך שנתת לה והקדשת לו מבלי לרשום דבר עליו ואפילו המרפסת נעלבת והאווירה קודרת לנוכח שנאתה של אישה פגועה ולא יציבה. תודה רבה לך צבי היקר, שבת טובה.

מי זו שהעזה להחזיר את הספר הנפלא הזה? 

בהחלט פוגעני ומיותר. לא בכדי נותרה אוירה קודרת באוויר.