סיפורים

סיפורי חמניות - החמנייה שנשברה וגדלה שוב - פרק 4🌻🌹🌻🌹🌻

פרק 4 – החמנייה שנשברה וגדלה שוב

יום אחד, אחרי סערה קשה במיוחד,השדה היה שקט באופן מוזר.
החמניות נראו עייפות, כמה מהן נשברו, גבעוליהן נוטים מטה,כאילו גם השמש שכחה מהכיוון.

מיכל צעדה בשביל הרטוב, ליבה כבדבין כל הגבעולים השבורים ראתה חמנייה אחת,קטנה מהשאר, ראשה מוטהאך בעיניה  אם בכלל יש דבר כזה לחמנייה  היה אור עקשני, דקיקכמו הבטחה שעדיין לא ויתרה.

היא כרעה לידה, נגעה קלות בעלים הפצועים.
את תחזיקי מעמד,” לחשה.
והחמנייה, בקול כמעט לא נשמע, ענתה:
אני מנסה… אבל השורשים שלי כואבים.”

מיכל שתקה. היא הבינה את זה.
כי גם לה, עמוק בפנים, היה שורש כואב.
יואל יצא שוב לים, הסערה תפסה אותו במפתיעומאז  לא שמעה ממנו מילה.
רק רוחות חורף וים זועף נשאו את שמו.

היא החלה לטפל בפרח הקטן יום־יום, השקתה בעדינות, יישרה את הגבעול בעזרת מקל,ולחשה לו סיפורים ישנים על אהבה ואור.
והשדה, שהיה עגום בתחילה, החל לאט־לאט להתעורר.

עברו שבועות.החמנייה הקטנה צמחה שוב,לא מושלמת כמו קודם , העלים נותרו קרועים מעטאך ראשה התרומם בגאווה, גבוה יותר מבעבר.
כאילו כל כאב הפך בה לאור חדש.

תראי,” לחשה למיכל,
לא צריך להיות שלם כדי לפרוח.
צריך רק להאמין ששוב תזרח השמש.”

מיכל חייכה, ודמעה שקופה נשרה על עלי הכותרתהיא הרגישה שהחמנייה הזו היא בעצם היא עצמה ,שבורה קצת, פצועה קצתאבל עדיין מאמינה באור.

השמש, שראתה הכול,שלחה קרן אחת מיוחדתשציירה סביבן הילה של זהב 
כמו חיבוק של שמיים לשתיים שהחליטו לא לוותר.

24.11.25

המשך בשבוע הבא...

תגובות

דני זכריה / צריך רק להאמין ששוב תזרח השמש.” / 24/11/2025 09:08
שמואל כהן / תודה דני היקר על תגובתך🌻🌹🌻 / 24/11/2025 09:27
אביה / שמוליק יקר עוד פרק נהדר - ככ יפה ההאנשה הזו של החמניה למה שקורה בחיינו - בחיים האמיתיים שלנו שלעיתים נשברים - ואז את הראש חייבים לזקוף בשביל להמשיך / 24/11/2025 11:35
שמואל כהן / תודה אביה יקרה 🌻🌹🌻 / 24/11/2025 12:44
רבקה ירון / *** / 24/11/2025 16:31
שמואל כהן / תודה רבקה יקרה🌻🌹🌻 / 24/11/2025 20:16
שמואל כהן / תודה צביקה היקר🌻🌹🌻 / 25/11/2025 02:25
גלי צבי-ויס / לא צריך להיות שלם / 25/11/2025 07:42
שמואל כהן / תודה גלי יקרה 🌹❤🌹 / 25/11/2025 09:01