חיי השכנים / גרסה מורחבת /

.

חיי השכנים / ©רבקה ירון

*

לכמה שנים הייתי הילדה המוזרה עם השם החדיש-חדיש ליאורה-המם-רק חודשים

ספורים, כנראה, כי אני זוכרת איך אמא התבעסה כשפגשנו בגן ליאורות נוספות.

מילא. וכמה זמן עבר עד שבת בשם ליאור התבעסה כמו אמא שלי-המם. 

בואי גברת, תבדקי אם הפינה הזאת בדיוק-בדיוק נוחה לך-

הו. רפי, ידעתי שאתה תבין אותי! כמה אני חייבת-

לליאורה הזקנה יש חבר חדש-לליאורה הזקנה יש חבר חדש-ללי-אויי-אמא! אויי!

גברת ליאורה, סליחה, הבן שלי-

זאת מילי, אמא של הילד החצוף, רועי. אם אין אני לי מילי. נו. מי זוכר. היא, בעלה

וכל השכנים שבבניין מקנאים בי כי הצלחתי לגייס עבורי את אנשי המקצוע הכי-הכי

שיש בעיר. מאחורי גבי הם מדברים על הלסבית הזקנה הזאת וכבר הפסקתי להקשיב

לסיפורים עליי שהנשמות הטובות השכנות מספרות לי. הפסקתי גם לספור אותם.

אבל אני לא לבד: גם משה נושא לרכילות. אנחנו שנינו מאותו הכפר. יחד קראנו את

"מיכאל שלי" (היינו סקרניים מאוד, כולם דיברו על הספר, אולי, אבל: לא) וכבר

ידענו מה ומי כל אחד מאיתנו. כשהתגלה שהוא הומו – אה. איזו מהומה. טוב שהיום

אומרים גאי.    

ועל זֶה אתה מבזבז אֶת זמנך? איזו השראה תקבל מהם?

זֶה, כמו שאתה אומר בזלזול, הכי קרוב ודומה לבית מגורים בשכונה, כמו שלנו,

זוכר?

שוב נזילה אצלי?! בדקת על הגג?! / משה, אביא לך שישיות, כמה דלאים, .../

אני רוצה אינסטלטור אחר שיבדוק, האינסטלטור שלי! שערורייה!! לדוד-שמש

שלי עוד יש אחריות- / תירגע, משה, תי- / מָפִּתאום שאירגע?! הסטודנטים ה-ה

היי! תנמיך את ה-ה-הרדיו-טלפון שלך, אני מדבר ורוצה לשמוע-! אבי? אבי?

דחוף, אבי, כן-כן, הבוילר שלי-

מה לא מתכננים עבורי, השכנים הנחמדים שלי. לסטודנטים שגרים בדלת ממול יש

בעיות נזילה בכל משמעות לשונית ואני כבר לא יכול לטפס עד הגג ולבדוק. טוב

שליאורה מצאה את אבי, שרברב אמין. בחיי. מאז פטירתו של אלישע אני מרגיש

כמו אחאב אחרי הלווייתן. מובי דיק. אולי הסטודנטים קראו את הספר. אולי לא.

רגע-רגע. אני הלווייתן ואחאב והצוות שלו רודפים אחריי. אני מפריע להם. בעיקר

לשני הבנים: כך ייראו, הומואים או גאיים זקנים, כשיגיעו לגילי. הסטודנטית היא

רק מסווה: שנת 2025 ועדיין מתייחסים אלינו כמו-כמו-החטא הנורא לאלוהים

ולמצוותיו. עם רוב דתי-קיצוני מכריע-

חבל שליאורה לא הסכימה למגורים משותפים. הרי גם היא נותרה לבד כשנתיים

לפניי, אם אני זוכר נכון. זה היה נורא, כשצפרירה נפטרה. המשפחה שלה הקימה

צעקות, סקנדל ממש, האשימה אותה,  

אתה בטוח? הוא לא נראה לי-

אני בטוח. כן. האישה הזקנה, ליאורה, ומשה, מכירים מילדות. הם היו הגאים

הראשונים שיצאו מהארון-

גם ליאורה? היא-

דורון הולך. מסכן, עדיין עם דעות קדומות. אחרי שלוש שעות כתיבה נוספות, חנן

מכבה את המחשב. לילה. רעב, כן, לא בא לי לנהוג, אזמין מונית-מה מונית. יש

לי עוד בפריזר, ליאורה הכינה, משה הביא לי, קצת מוזיקה, מאסטרו, אשתי לא

מתגעגעת, זה בטוח, המם-השיר הזה-שלמה ארצי-פעם אריק איינשטיין, כן אני

זוכר, אולי גם תיקי זוכרת? צלצול בדלת. מי מצלצל בשעות האלה-?! חנן ניגש.

שלושה פרצופים חייכניים צפופים מעל שלושה גופים צפופים.

כן?

אתה העיתונאי ש-? מותר להיכנס?

לא. מאוחר. לילה טוב.

רגע. אמרו לנו שאתה העיתונאי ש-

לילה טוב אמרתי.

וחנן טורק את הדלת על אפם, אולי גם על חמתם.

-