געגוע

מוטב געגוע, מוטב זכרונות...

אמת, שזה כל שנותר לזה שנותר לבדו/ה.

האחר/ת נמוג/ה בדרך זו או אחרת.

זה כמובן להבנתי את השיר היפה הזה.

אחלה.

קראתי לאט כי זה כתוב נפלא, ויש לי מה להציע, ברשותך.

באחת הסדנאות אמר לי המנחה "בשירה צריך להראות, לא לספר". לטעמי (הלא קובע) "מוסיקה שמיימית" זה לספר. אולי אפשר להראות מוסיקה כזו בדרך של דימוי, בלי לומר את המילים האלה? (לקרוא שירה זה בעיקר לחשוב עליה)

(ותתקן בבקשה את שגיאת ההקלדה בתחילת שורה שנייה).

תיקנתי....והמון תודה על ההשקעה בקריאה ובכתיבה

יש כאן פנינים לשוניים יוצאים מן הכלל. כמה רוך ורגש טמנת כאן. זיכרונות טובים, וקצת נוסטלגיה נעימה.