בּוּר וְעַם-הָאָרֶץ.

"כֹּרֶה-שַּׁחַת, בָּהּ יִפּוֹל;    וְגוֹלֵל אֶבֶן, אֵלָיו תָּשׁוּב" (משלי כ"ו)
. לפני שלועגים לאדם כדאי לתהות קודם על קנקנו.

סיפור קצר

נפגשנו לראשונה בבית קפה דל בלקוחות ברחוב בורוכוב פינת אחד-העם, בתל-אביב.

שתיתי קפה אספרסו. היא התענגה על עוגת סברינה וקפה הפוך מוקצף.

היא הייתה אמנית ידועה, אני בחור צעיר לפני גיוס, סתם אחד ירושלמי, זר ומוזר בעיר ללא הפסקה.

כי נרדמתי באוטובוס, ובמקום לרדת בבית שמש, הגעתי לתחנה המרכזית בתל-אביב.

הלכתי ברגל עד לרחוב בורוכוב. אומרים שהליכה טובה לגוף (וגם לכיס) כי רציתי לראות איך נראית "הבימה" ונכנסתי בינתיים לשתות אספרסו. ואח"כ לצעוד באחד-העם עד הבימה.

הגברת, יפה הייתה. אולם מעט מחלק גופה התחתון ומטה הראה כיוון בלתי רזה - תוצאות אהבתה לסברינה המתוק-המתוק הזה.

לפתע היא פנתה אלי ושאלה . "תגיד אתה זה לא...?"

"בהחלט." עניתי "זה אני." ושאלתי אותה: "ואת, גברתי, מי את?"

פניה סמקו והחווירו חליפות ואז אמרה בהאי לישנא ( מעט כועסת, מעט נעלבת):
"אותך שאין איש מכיר הצלחתי לזהות, ואילו אותי שכולם מכירים, האינך יודע מי אני?"

"את צודקת, גברתי, אני באמת לא מכיר אותך, כי אני ירושלמי. אינך צריכה להיעלב."

"אההה..." ענתה. "אז אתה לא זה..?"

"ממש לא. זה לא אני." עניתי.

"אז מי אתה?" שאלה

"סתם עובר אורח שנטה ללון."

"מה, אתה קורא עגנון?" שאלה.

"מי זה עגנון?" שאלתי.

"בור ועם הארץ", היא ענתה בחיוך.

"נו.. אם הוא בור ועם הארץ" שאלתי, "כיצד אני אמור להכיר אותו?

"לא הוא!" אמרה - "אתה הוא בור ועם הארץ שאינך מכיר את עגנון"

"זה מעניין מה שאת אומרת" אמרתי לה. למרות היותה מפורסמת ורבת דעת, נראה היה לי שסבלה מרפיסות מוחין, זמנית, בצורה חריפה.

"והיכן את גרה?" שאלתי

"מה זה קשור?" שאלה

"קשור ועוד איך, קשור" עניתי. "קשור לצורך הקביעה מי כאן באמת בור ועם הארץ."

"טוב, אענה לך" אמרה. "אני גרה באשדוד ברחוב הדד בן בדד"

"ואת יודעת על שם מי נקרא הרחוב?" שאלתי

"ממש לא". ענתה והוסיפה " למה שאדע?"

"אז אספר לך", אמרתי " הֲדַד בֶּן בְּדַד, הוא  הַמַּכֶּה אֶת מִדְיָן בִּשְׂדֵה מוֹאָב אלפי שנים לפני שעגנון קבל פרס נובל."

"אז לפני שאת מספרת לי על עגנון",, המשכתי "תקראי קצת תנ"ך - לא יזיק לך."

"שכנעת אותי" ענתה. "עכשיו נשאר רק להחליט מי משלם על המשקאות והסברינה."

צחקתי ואמרתי לה: "יכולת לומר מהתחלה שחסרים לך 8 לירות והייתי נותן לך." (אמנים מתים עניים)

צחקה אף היא: "ניפגש מחר?" שאלה.

"לא!" עניתי.

"למה?"

"כי לא כל פעם אני נרדם באוטובוס בבית שמש" עניתי לה.

הערה 1
כותב שורות אלו, מעריץ נלהב של הסופר הענק שמואל יוסף (ש"י) עגנון.

הערה 2
 

מרבית האנשים יודעים משהו, על נושא מסוים.
מחצית מהאנשים יודעים יותר ממשהו על מספר נושאים
רבע מהאנשים מתמצאים היטב בתחומם, וגם בתחומים שונים.
רק אנשים בודדים יודעים הכל על הכל

רק אנשים בודדים אינם יודעים דבר על שום דבר.

לאחרונים אפשר בהחלט לקרוא " בּוּר ועם הארץ"