יודעים, יודעים / 2 /

מפוכח: את לא מתעדכנת בדבר גובה הפרס הראשון אך יודעים וממאנים לדעת כי מרבה ידע מרבה מכאוב ומרבה מכאוב מרבה שאלות ומרבה שאלות  יודע שהתשובות כולן, כמו כל אחת מהן, הינו תחליף רחום לידיעה שאחנו נמות. תודה רבה לך רבקה היקרה, ערב טוב ושבוע טוב וחמים.

מתחת להומור-כאב-פחד גדול. מהמוות. מהוודאות של המוות
הצטמררתי. ונזכרתי. וידעתי. 

תודה רבקה על שיר מעורר מחשבות. גם אם אפלות!! 

השיר עוסק בידיעה האנושית הבסיסית והבלתי־נמנעת, שאינה תלויה בחכמה, השכלה או מעמד: כולנו יודעים. זוהי ידיעה קיומית, פשוטה וחשופה, העומדת בניגוד לידע אינטלקטואלי, לפרסים, להישגים ולשאלות ה“גדולות”.

מרוב ידע ושאלות אנו מנסים לברוח מן הידיעה האחת והכואבת מכולן , סופיות החיים. כל התשובות שאנו ממציאים לעצמנו אינן אלא נחמה זמנית מול האמת הבלתי־נמנעת: המוות.

שיר עוצמתי ומצמרר  אבל זו האמת -כתבת רבקה יקרה

שבוע טוב ושקט

שמוליק

אין צורך בהשכלה כלשהי על מנת לדעת מהו סוף החיים.  לא בכדי פרויד טען כי הפחד מן המוות הוא הפחד הגדול ביותר של האדם. 

ועל זה אמר החכם באדם:

 "וְאִלּוּ חָיָה אֶלֶף שָׁנִים פַּעֲמַיִם וְטוֹבָה לֹא רָאָה, הֲלֹא אֶל מָקוֹם אֶחָד הַכֹּל הוֹלֵךְ". (קהלת)

ואני מוסיף לעניין

הַיְּדִיעָה שֶׁבַּהֲבָנָה

יֶשְׁנָם דְּבָרִים הַנִּשְּׂגָבִים
  מִבִּינָתוֹ שֶׁל  הָאָדָם

וְיֶשְׁנָם דְּבָרִים הַנְּחוּתִים
 מִבִּינָתוֹ שֶׁל הָאָדָם

וּבֵין אֵלֶּה לְאֵלֶּה
הֲבָנַת הָאָדָם אֵת מַהוּתוֹ

וּבֵין אֵלֶּה לְאֵלֶּה
 הֲבָנַת הָאָדָם אֵת אַפְסוּתוֹ

תודה שהזכרת דברים שרצים לשכוח.
 

<תודה לך!>

אכן רבקתי היקרה,

אי אפשר לברוח מהידיעה הזו, המחשבה על המוות מלווה אותנו לאורך כל החיים.

מאותו רגע שהילד לומד את המילה, כשהוא רואה את הג'וק שאבא דרך עליו והוא מת

ועד היום בו יעצום את עיניו ולא יפקח אותן יותר.

המחשבות על המוות מצמררות. אנחנו מנסים לברוח מהן, אבל

אי אפשר לחמוק מהן. המוות מציץ לנו מדפי עיתון בתוך מסגרת שחורה,

והמודעה שנתלית בחדר המדרגות.

רבקתי היקרה, אני לרגע בורחת ממחשבות על המוות

בעוד כארבעה חודשים אקבל נינה חדשה,

חיים חדשים מתחילים...

.

הו. 

נפלא!

תודה רבה-רבה על השיתוף,

ורק טוב לך, לכם, נוריתי יקירתי!

<חיבוק> 

רבקה שלך

---