כשהייתי בן עשר

כשהייתי בן עשר וחליתי, אמר ד"ר שְׂרוּלִיק (או בקיצור ד"ר שׂרול), הרופא של הפנימייה,
לאחר שבדק אותי, אמר שצריך פינף טעג (חמישה ימים) לעלות למיטה.
"יש לך חום וגריפה". אמר. חצי בעברית חצי ביידיש.

"מה זה גריפה?" שאלתי

"מה זה גריפה?" הוא שאל את האחות.

"גריפה זה שפעת" אמרה. והוסיפה "זה  התקררות הגוף מבפנים".

וד"ר שרול הנהן בראשו, למרות שכמעט ולא הבין מילה מדבריה.

ועליתי למיטה של המרפאה ועבר יום אחד.

ביום השני הגיעה אימא שלי לבקר אותי, כי מישהו אמר לה שבֶּבֶּר חולה בפנימייה.

אימא שלי שאלה אותי – בשפה הערבית – מה קרה ולמה צריך חמישה ימים במיטה?
"אתה לא נראה חולה. אין לך כלום". אמרה.
 

ואז הגיע ד"ר שרול ושאל ביידיש מי זאת ומה היא עושה פה. ואימה שאלה בערבית, מי זה ומה הוא אומר.

ואני הייתי צריך לתרגם, לעצמי, את מה שאמר ד"ר שרול, מיידיש לעברית, ואח"כ לתרגם לערבית
כדי שאימא שלי תבין. אח"כ הייתי צריך לתרגם, לעצמי, את מה שאמרה אימא שלי
מערבית לעברית ואח"כ ליידיש כדי שד"ר שרול יבין מה אמרה אימא שלי.
ורק מזה נהייתי חולה יותר.

ואחר כך אימא שלי אמרה שהיא יכולה לרפא אותי ביום אחד. ותרגמתי.
וד"ר שרול צחק - צחק וצחק.

ואח"כ אמר ביידיש – בלגלוג – מיר האָבן דאָ אַ נייַע ספּעציאַליטעט דאָקטער
(יש לנו כאן רופא חדש מומחה  ברפואה).
 

ואימא שלי צחקה ואמרה שהיא יודעת יותר טוב ממנו כי היא לא למדה מהניירות אלא מהחולים.

ותרגמתי.

וד"ר שרול לא צחק. רק נעלב.

אח"כ הוא שאל איך היא תרפא אותי ?

והיא ענתה שזה סוד שרק היא יודעת והיא למדה מאימא שלה (סבתא מרים),
שלמדה מאימא שלה שלמדה מאימא שלה עד הפרעונים במצריים.

וד"ר שרול שאל "ווער זענען די 'פרונים' ?" (מי אלה הפרעונים ?).

ואימא שלי אמרה שהיא לא יודעת. וזה מה שאימא שלה אמרה לה.

נו...שויין אמר ד"ר שרול, "תראי לנו איך את מרפא אותו".

ואימא שלי אמרה שהיא תרפא אותי רק אם אף אחד לא יהיה בחדר. 

וכולם יצאו מהחדר.

ואימא שלי הושיבה אותי על הברכיים שלה והניחה את הראש שלי על החזה שלה.

אחרי כמה דקות היא שאלה "מה אתה שומע?"

אמרתי לה "בום. בום. בום...."

"זה הלב שלי" היא אמרה.

"ועכשיו מה אתה מרגיש?" שאלה.

"אני מרגיש חם", אמרתי.

"כמה חם"? שאלה. והוסיפה ושאלה "שורף לך"?

"לא שורף". אמרתי "רק חם ונעים".

אימא נגעה לי במצח ואמרה: "אתה בריא. מחר תחזור ללימודים".

קראנו לד"ר שרול. הוא נגע לי במצח ואמר:

"מוזר מאוד. אין לך חום. אתה יכול לחזור מחר ללימודים".

רופאים יש הרבה בכל העולם.   

אימא יש רק אחת.