דרך הכאב

מרגש, מחפש תפנית חיובית: אתה לוחש לים השותק, חובק מכאובי ליבך, מתיישב על ספסל שבור, ידייך מחפשות אהבה על הקיר... תודה רבה לך יצחק היקר, יום טוב. בהצלחה לך.

לענ"ד משקפת את התפתחות השירה מכתיבה אל ההיגוד/הדיבור.
שיר מעניין.

.

דרך הכאב ממתין הדוֹבר ל"אור אחר". 

בינתיים, העולם זר, מוזר, רחוק, אדיש. 

דימויים נוגים, יצחק יקר. 

תודה רבה-רבה על שירך. <לב>

רבקה

---

נ"ב: אם תוכל, אנא, יש לי פוסט די למטה,

"משולש" - אשמח ואודה לך מאוד אם

תקרא ותגיב. <לב>

רבקה

---

לא מצאתי

אולי תאריך ?

תודה

.

התאריך: 26.4.26. 

השם: 

*** כוכב עליון / אדמה אדמתי / משהו נחמד.

מקווה שתמצא, יצחק יקר. תודה! <לב>

רבקה

---

יצחק יקר,

השיר שלך מצליח להחזיק את הכאב בלי לברוח ממנו, ולתת לו צורה כמעט נוגעת דרך שבורה, ספסל שבור, תמונה מחוקה, אבל בתוך כל זה יש תנועה שקטה קדימה. במיוחד השורה האחרונה, “אולי יגיע, אור אחר”, משאירה פתח קטן של נשימה בתוך החושך, וזה הופך את הטקסט להרבה יותר מתקווה מאשר רק כאב.

ניכר שאתה כותב מתוך מקום אמיתי, לא מעובד מדי ולא מוחלק, וזה מה שמעניק לשיר את הכוח שלו.

יום טוב ושקט

שמוליק

לעולם אין להתייאש.החיים מלאי הפתעות

השבר מצוי במילים, לא בכדי ניצב כאן הספסל השבור המבטא את הלכות הלב.  שיר רווי כאב, כתוב מצוין.  

לוחש לים השותק

חובק מכאובי לב

מתיישב על ספסל שבור

הרועמת את נפשי