שָׁלוֹשׁ תְּמוּנוֹת בֵּיתִיּוֹת

כך סיפרה לי התמונה האחרונה. עטים עומדים, מחברות ישרות והדף נותר ריק, רק המבט נודד אל הפרטים הקטנים במטבח - אל החרק הקטן שעל השיש, אל הלכלוך דווקא שם העומד בניגוד למטאטא הלבן. 

רק התמונה מספרת "אותך". 

אין לי מחסום כתיבה ברמה האישית. אבל הטקסט מדבר.

תודה לך.

אריק היקר,

אהבתי מאוד את המבט החד והמשועשע שלך בפרטים הקטנים של הבית. בשלוש תמונות קצרות הצלחת להפוך חפצים יומיומיים לדמויות עם אופי וסיפור, וכל קטע נושא חיוך דק וחכמה שקטה. במיוחד מצא חן בעיניי המעבר מהסדר החיצוני אל תחושת השעמום הפנימית , נגיעה אנושית ומדויקת. כתיבה מקורית, שנונה ומעוררת מחשבה.

לילה טוב ושקט

שמוליק

הפעם הראשונה היא האיורים לשירים, מלאי צבע ומלאי אור.

הפעם השנייה במציאת הומור קליל  בשיר.

תודה לך

.

מרתק. 

לקריאתי, להבנָתי: 

התמונה הראשונה במטבח, הכול נקי, מוכן

לקראת- עשייה. אולי בישול?

התמונה שנייה, כנראה, בין המטבח למזווה.

גם כאן הכול מסודר. הציון על כך ש"הלכלוך

דווקא שם" (סליחה, בלי ניקוד) מדגיש את

הניקיון שבבית  הראשון.

התמונה השלישית, אחרי שצוין ש"הלכלוך 

[דווקא] שם", מעידה על מצבו הנפשי-פנימי

של הדוֹבר בתוך הסדר המופתי: הכול מוכן

ומסודר לכתיבתו-יצירתו. כנראה - רק

כנראה! - מוכן, נקי ומסודר מדיי כי הוא

אומר-כותב: "משעמם לי".

דיבר אליי. מאוד. 

תודה רבה-רבה, אריק יקר. <לב>

רבקה

---

אני אוהב מאוד את הקריאות שלך בשיריי.

• הבית הראשון: ה"שיש הלבן" וה"קפצן הזערער" הם דימוי לשיניים ולפעולת הניקוי או המכשיר שזז ביניהן.
• הבית השני: ה"יעה" וה"מטאטא הלבן" מתארים את הניקוי של הלכלוך מהפינות (אולי בעזרת מברשת שיניים או מכשיר רפואי), כשדווקא בפינות המסתוריות מצטבר הלכלוך.
• הבית השלישי: כאן מגיעה הפואנטה – הדובר יושב מול שולחן הכתיבה ("עטיי עומדים", "מחברותיי ישרות"). הסדר המופתי מעיד על כך שהוא לא באמת כותב או לומד, אלא פשוט משועמם, מה שגורם לו לבהות ולהתעסק בפרטים טכניים או גופניים במקום ביצירה.

השיר עוסק בהסחת דעת ובחוסר מעש שהופכים פעולות יומיומיות פשוטות ל"דרמה" קטנה של התבוננות.

דרמה קטנה של התבוננות, מחמאת ענק.

תודה

כלי הכתיבה והמחברות כבר לא מדברים אליך

רק התמונות הן המספרות את סיפור חייך

יפה כתבת איש יקר

יום טוב

ממני מרים

כיוון מעניין נתת לשיר.