"בואי, אני אלמד אותך." הוא אומר ומשלב את אצבעותיו באצבעותיה ברכות אינסופית. קולו שליו ומרגיע, עיניו מרתקות את עיניה. ועוברת בה מן תחושה מיוחדת שהיא לא יודעת להסביר, ריגוש אותו היא לא יודעת איך להכיל בשלמות פנימה בתוך הבטן. "אני אלמד אותך לעשות אהבה אמיתית. של מגע. של נפש. משהו קוסמי." והקול השקט שלו מהפנט אותה, כאילו ריחפה על ענן בלתי נראה.
האחיזה שלו חזקה ורכה. חמימה כמעט. כף ידו משתלבת בצורה מופלאה בכף ידה. והוא לא נע. מביט בה בעוצמה כזו שכאילו הפרידה אותה מגופה, וריכז באיזושהי תמצית את כל תחושותיה בכף ידה. הכל מסביב מיטשטש, וכל כולה משותקת בתחושה שמתעוררת בה. בתחושה של כף ידו בכף ידה, עוצמת רגשות שגורמת לה לבלוע אוויר בצורה לא סדירה.
אגודל נצמד לאגודל וליטף באיטיות, כאילו נגע בעצב חשוף, שולח בה גיצים חדים ושורפים. בתנועה מעגלית, כך שיכלה לחוש כל תא ותא באגודל הקטן, כל כך הרבה תחושות בפעולה פשוטה זו. קצה אגודל גולש באיטיות לכל אורכו של אגודלה, ועיניה נעצמות מאליהן. "אל תחשבי על כלום." ביקש ממנה, והיא חייכה במבוכה. איך בכלל יכלה לחשוב על משהו, כשמכלול של תחושות חדשות מציפות אותה בשטף מתוק.
כף ידו מתמקמת. משתלבת עמוק יותר בכף ידה. מתחזקת. כריות אצבעותיו מלטפות את גב כף ידה, אז היא עושה כמוהו, בדיוק כמו שלימד אותה ללא מילים. והתחושה חזקה. כאילו נטמע בתוכה בעדינות. החום מתוך כף ידו עוטף אותה ברכות מטורפת שהדהירה בעת ובעונה אחת את ליבה, ואת קצות העצבים, שהחלו בכף ידה, והמשיכו הלאה לכיוון זרועה מעלה מעלה, עד להתפרצות חום עז בפניה. סומק שהציף וחימם את פניה בהשתלחות פתאומית, מרתק ומחליש בזה אחר זה. רועדת ניסתה להיאחז בתחושה אחת מוכרת, אך ללא הועיל. מוחה התרוקן בבת אחת, ולגמרי. רק תחושות של עונג מוטרף הציפו את נפשה. לא כל כך את גופה.
האיבר היחיד שעוד תפקד אצלה בגוף ביתר שאת היה הלב שפעם כאילו עמד להתנפץ כל רגע. וכשעירסל את ידה בשתי כפות ידיו, ניסתה לפקוח את עיניה ולהביט בעיניו... "ספרי לי," לחש. "מה את מרגישה?" מה היא כבר יכולה לספר לו? איך תסביר לו את הרגע הזה שבו היא שבוייה בין שתי כפות ידיו, כאילו נטל ממנה את כוחותיה בשיטתיות מופלאה, ומלאת ביטחון. איך תסביר לו שהתחושה הזו עוטפת אותה כמו קרן מתעטפת שמתיכה אותה אל תוך הוויתו. בכל ישותו נפשו, ומאודו. אל תוך האוויר שהוא נושם לתוכה, וממנה. "מה..." היא לוחשת ונאלמת. בשתי ידיים ליטף אצבע אחר אצבע, כמו היתה יחידה בכף היד. רק קול נשימותיו מוחשיות. שקטות... כמעט בלתי נשמעות.
אצבעותיו מתחילות מסע איטי לכיוון המרפק, מעבירות בה צמרמורת נפלאה. איטיות כואבת שמבקשת לפרוץ בתשוקה לטעום את שפתיו, אך מעורבת באיפוק של תשוקה אחרת שלא יפסיק ויקטע את העונג המתוק הזה. לא שמעה אם אמר מילה כלשהי, כי היתה עמוק בתוך מערבולת נפלאה. קרוב אליו, אל חזהו המוצק. קרוב לנשיקה....
הוא לא נישק, נתן לאוויר המהביל לרחף בינהם בהתחמקות מתקתקה, בטיזינג מושלם ומושך. נותן לה לחוש ברפרוף את מגע שפתיו בשפתיה... רפרוף שגרם לה לחשוב אם טעמה אותן או שבכלל דמיינה. כי אחיזתו התהדקה, וכריות אצבעותיו ליטפו בתנועה מעגלית ואוהבת. מעולם לא הבינה עד כמה אצבעות יודעות לעשות אהבה, כל כך טהורה, ועוצמתית.
