שוב

מבטא התרוממות נפש: אהבה ופשרה עלו לראשו מבלי שהוא ידע לגעם בם, הוא ריפרפף בגופה, כמעט והיא נשמה בו עמוקות, התהפך ורחש דק עבר במגע וכבר בא בימים - נכנס בשקט, כאילו תמיד היה שם. תודה רבה לך צבי יקר, ערב טוב.

צביקה יקר,
יש בשיר שלך תחושה מאוד עדינה של תנועה פנימית כאילו משהו נולד מעצמו, בלי הכרזה, ורק אחר כך מתברר עד כמה הוא נוכח. אהבתי במיוחד את הדרך שבה אתה מתאר את המגע: כמעט, רפרוף, רחש דק, כל מה שלא נאמר בקול רם, אבל מורגש חזק.

המעבר אל "וכבר בא בימים" מוסיף עומק יפה, כאילו הרגש הזה גם חדש וגם עתיק בעת ובעונה אחת. יש כאן שילוב מעניין בין היסוס לבין התמסרות, בין חוסר ידיעה לבין חוויה מאוד גופנית ונוכחת.

שיר שקט אבל חודר, נשאר אחרי הקריאה כמו אותו רחש דק שאתה מתאר.

יפה כתבת.

שבוע טוב ושקט

שמוליק

.

הו.

מה שהגוף יודע רב מאשר הידוע לנו בשכל, 

במודעוּת.  

אולי מפני שהגוף נועז יותר, מתלבט פחות - 

בתנאי שהצליח להשתחרר מהצווים של הראש.

ברשותך, צביקה: 

אם אינני טועה, נדמה לי שרק מי שמכיר

אותך מבין מייד את ההרמזים על רעייתך

זכרונה לברכה - 

הראשון בבית השני, 

האחרון בשורה האחרונה. 

(אם טעיתי, אנא סליחתך!)

בכל אופן: שירך דיבר אליי מאוד, בעדינות, 

בשקט. 

תודה רבה-רבה לך עליו. <לב>

רבקה

---

בראשי הכחול הצטיירו תמונות מעניינות ששייכות לגיל מסוים.

אין גיל לחושניות, לקרבה הפיזית ולמגע הזה.