השנה השביעית- מצוות שמיטה/ אהובה קליין (c)

נלהב: הוא איכר ירא שמים, רכש שדה רחב ידיים. בהגיע שנה שביעית את אדמתו ישבית. בורא עולם לו מבטיח שהוא ירוויח, הברכה תרקיע שחקים. אינו חושש מרעב ועצב האיכר נהנה בשנת שמיטה, מפנה זמנו לרעהו בהנאה. צובר מצוות בשפע, מטייל בחיק הטבע. תודה רבה לך אהובה יקרה, שבת טובה. 

באה מנוחה גם לאיכר וגם לאדמתו. בשנה זו הוא עצמו מעט בחופש והוא ראוי לכך. כמה חכמה המצווה הזו.  

בַּשָּׁנָה הַשְּׁבִיעִית/ש. כֹּהֵן

בַּשָּׁנָה הַשְּׁבִיעִית

הָאֲדָמָה נוֹשֶׁמֶת לְאַט,

גַּם הַלֵּב לוֹמֵד

שֶׁלֹּא כָּל דָּבָר

חַיָּב לָרוּץ כִּמְעַט.

וּבְקוֹל הַשּׁוֹפָר

שֶׁל שְׁנַת הַיּוֹבֵל,

נִפְתָּחוֹת דְּלָתוֹת יְשָׁנוֹת,

וַאֲנָשִׁים שְׁבוּרִים

זוֹכִים לְהַתְחָלָה חֲדָשָׁה.

הַתּוֹרָה לֹא דִּבְּרָה

רַק עַל שָׂדוֹת וְכֶסֶף,

הִיא לָחֲשָׁה לָאָדָם

אַל תִּשְׁכַּח

לִהְיוֹת אָדָם.

וְגַם הַיּוֹם,

בְּתוֹךְ רַעַשׁ

שֶׁל מָסָּכִים וּמִלְחָמוֹת,

הָעוֹלָם צָמֵא

לְרֶגַע אֶחָד

שֶׁל חֶסֶד וּמְנוּחָה.

אוּלַי הַשְּׁמִטָּה הָאֲמִתִּית

הִיא לְשַׁחְרֵר כַּעַס,

לְהַחֲזִיר תִּקְוָה לַנִּשְׁכָּחִים,

וּלְהַזְכִּיר  לָעוֹלָם

שֶׁאֶפְשָׁר לְהַתְחִיל מֵחָדָשׁ.

לאהובה יקרה,

ציור מרשים המתאר את שנת השמיטה ושיר עוצמתי ציירת וכתבת.

השיר שלך מצליח לגעת יפה ברעיון העמוק של שנת השמיטה , לא רק כחוק חקלאי, אלא כדרך חיים של אמונה, ביטחון והפסקה מתוך שפע פנימי. האיכר שאת מתארת איננו רק עובד אדמה, אלא אדם שמבין שהשליטה איננה שלו בלבד, ושיש ערך גדול לשחרור ולמנוחה גם כשהכול נראה תלוי בעמל הידיים.

אהבתי במיוחד את המעבר מהעבודה בשדה אל המרחב הרוחני , מהאדמה אל ההשגחה, מהדאגה אל הביטחון. זה יוצר תחושה של איזון יפה בין מעשה לבין אמונה, בין אחריות לבין שחרור.

השורות האחרונות על השפע שבא מתוך המנוחה והקשר לטבע מוסיפות נופך של רוגע ושלמות, כאילו דווקא ההפסקה היא זו שמביאה את הברכה האמיתית.

שיר שמצליח לקחת רעיון תורני-הלכתי ולהפוך אותו לתמונה אנושית וחיה.

אני קראתי את הפרק והקשבתי לדברי פרשנים ושיר בהשראה כתבתי.

שבת מבורכת ושקטה לך ולכל משפחתך.

שמוליק.