יום ירושלים

נולדתי בה לפני למעלה מ- 70 שנים

הכרתי בה כל שכונה, סמטאות אפלות ורחובות מוארים

ידעתי בה תשוקות אסורות ומותרות

מלאה בגוונים, בצבעים, יפה ומכוערת, רחימאית ואכזרית

אורה הטריף נביאות ומטריף מביאים ומשוררים

כירושלמי לשעבר, אני מזדהה עם כל מה שכתבת.

זו עיר מיוחדת על כל המשמתע.

בביקורת ספרים שכתבתי לפני 7 שנים על הספר של "לפנים מן החומה" של הסופר המהולל, בתוך המלל הוספתי כך:

"פנים הרבה יש לה לירושלים, ופנים הרבה יש להם - לבני האדם הדרים בה.
יש שפניהם דומים לירושלים של מעלה, זוהרים באור יקרות כפניה של העיר, בעת הָנֵץ הַחַמָּה,
ויש שפניהם עגומים וכבושים בקרקע, כירושלים של מטה - זו של "בֵּין הַמְּצָרִים".
הצד השווה שבכולם - אהבתם את העיר ללא כל פשרות וללא גבולות". (אב"ש).

ואילו ש"י עגנון עצמו כותב באותו הספר:

"מקומות יש בירושלים שאני מכיר אותם ויודע אותם, וכשאני מזדמן לאחד מהם דומה עלי שלא ראיתיו מעולם.
כנגדם יש מקומות, שמימי לא הייתי שם
וכשאני בא לשם דומה עלי שאני מכיר אותם ויודעם."

בתוך הדברים שלך יש 2 ירושלים:

האחת של עמוס עוז - שלא ראה בה את היופי.

והשנייה של עגנון שעבורו ירושלים היא כלילת השלימות.

תודה רבה על תגובתך.
 

בבר1 היקר,

בשירך הצלחת לצייר את ירושלים בשלל גוונים וסמלים עוצמתיים, עד שהלב מרגיש את יופייה, כאבה ואהבתה הפועמת בכל שורה.

לילה טוב ושקט

שמוליק

על התגובה היפה

ועל הציור המושלם.

שבת שלום

אברהם

כה יפה תיארת את העיר המשמעותית הזו והחשובה. צבעת אותה בשלל צבעים והענקת לה את המקום החשוב המגיע לה.  

מגוון האוכלוסיה בירושלים, לפחות בתקופתי שנות ה 70 (של המאה הקודמת)

היה מדהים.

בתוך השוק של מחנה יהודה, (טרם עשו לו קירוי גג) אפשר היה להבחין מצד אחד באחדות שהרי כולם באו לקנות, ומצד שני בשונות של האנשים, הן בבגדים והן בסוג הדיבור.

לראות את יוסי בנאי ז"ל מפצח גרעינים בשוק - כאחד האדם - זה היה מחזה מרנין.

תמיד נראו שם אנשים מדתות שונות: יהודים נוצרים, גם מוסלמים (מעטים), נשים ונערים. וגם ילדים יתומים (ממוסד "דיסקין") שבאו ביום שישי לקושש מעט מטעמים לכבוד שבת, והמוכרים נתנו חינם ביד רחבה.

אפשר לדבר עד אין סוף על המקום הזה שנקרא ירושלים.

תודה רבה על ההקשבה, יום ירושלים שמח

ושבת שלום.