חברים בכול העולם

השיר נולד מתוך ההקשבה הנקייה, הרצון והחיבור הפשוט למוזה. היצירה מתוארת כאן כתהליך טבעי, זורם וכמעט בלתי נמנע כאשר פתוחים לקבל אותה.

מקסים ויפה

ויודע - מה תפקידה של המוזה?
הִיא מַגִּיעָה בְּלִי רַעַשׁ, בִּפְסִיעָה חֲרִישִׁית,
מוֹשִׁיטָה יָד חַמָּה אֶל הַדַּף הַנָּקִי,
וּבְמִלָּה רַק אַחַת, פְּשׁוּטָה וּבְרֵאשִׁית,
הִיא הוֹפֶכֶת שְׁתִיקָה לְנִגּוּן עֲנָקִי.

בכל העולם יוצרים מכל סוג, מבקשים אותה והיא תמיד רצויה.  

הַמּוּזָה פּוֹרַחַת בַּלֵּב בְּשִׁירָה נְעִימָה,
וּמְבִיאָה חֲבֵרִים מִכָּל קָצֶה וְיַבֶּשֶׁת רְחוֹקָה וּקְסוּמָה.
אִישׁ אֵינוֹ בּוֹרֵחַ מִמֶּנָּה, אִישׁ אֵינוֹ נֶעֱלָם,
כִּי קוֹלָהּ מְלַטֵּף אֶת הַנֶּפֶשׁ וּמֵאִיר אֶת הָעוֹלָם.
וּמִתּוֹךְ הַהַקְשָׁבָה נוֹלַד שִׁיר מֻשְׁלָם.
 

דני היקר,

שירך מצליח להאניש את המוזה ולהפוך אותה לחברה נאמנה, כזו שחוצה גבולות, שפות ותרבויות. מרגשת הפשטות שבה אתה מתאר את הקשר שבין היוצר לבין ההשראה , קשר שאינו דורש מאמץ, אלא פתיחות והקשבה.

הסיום, "וככה שיר לעולם בא", יפה במיוחד, משום שהוא מזכיר לנו ששירים נולדים מתוך מפגש עדין בין הלב לבין אותה מוזה חמקמקה שמבקשת שישמעו אותה.

תודה על שיר נעים, אופטימי ומעורר השראה. 

שבת מבורכת ושקטה

שמוליק

הן נמצאות עבור כל אחד וכל אחת בכל מקום בכל שפה.