זְרִיחָה גְּדוֹלָה

כִּי הַכָּבוֹד הַמְּדֻמֶּה
וְהַתְּשׁוּאוֹת הָרֵיקוֹת,
יֵעָלְמוּ כְּמוֹ עָשָׁן בְּרוּחַ 
אַךְ הַיָּד שֶׁהוּשְׁטָהבַּחֲשֵׁכָה,
בְּלִי מִלִּים
,תִּשָּׁאֵר לְעוֹלָם צְרוּבָה כִּבְרָכָה.

וּבְתוֹךְ הָעוֹלָם הַמָּלֵא בִּסְפֵקוֹת,
יֵשׁ תָּמִיד נְקֻדָּה
שֶׁל אוֹר וְתִקְוָה.
כִּי הַקֶּשֶׁר הַנָּקִי, הַמָּסוּר וְהַחַם,
מְנַצֵּחַ הַכֹּל בְּכֹחַ הָאַהֲבָה.

גַּם אִם הַדֶּרֶךְ חֲשׁוּכָה וּמְעֻרְפֶלֶת,
הָאֱמֶת מְפַלֶּסֶת נָתִיב וּמוֹבִילָה.
וְכָל נִצּוֹץ שֶׁל חֶסֶד שֶׁנִּזְרַע בַּלֵּב,
יִצְמַח לְבַסּוֹף לְתוֹךְ זְרִיחָה גְּדוֹלָה.

וְהַזְּרִיחָה הַהִיא, הָעוֹלָה מִן הַקֵּץ,
תְּגָרֵשׁ אֶת צִלְלֵי הָאֶתְמוֹל הַכָּבֵד.
כִּי מָה שֶׁנִּבְנָה בְּאֱמֶת וּבְתֹם,
לְעוֹלָם לֹא יִדְעַךְ, לְעוֹלָם לֹא יֹאבַד.
~