אני מחזיקה חזק בקרני הצבי לקראת צלי צבי שעל האש . יו יו אנשים רציתי ביצת עין יצאה לי מקושקשת , קישקשתי עם כולם ויצאתי לקראת הפריטטה אולי עם קמח שיפון יצאתי עפיפון , העפיפון עף לו ברוח נתתי לו נשיקה ויצאתי מאוהבת , מאוהבת במי? שלחתי בלון קיבלתי בחלון את שולה השכנה ששאלה מה קורה פה חברים אני רוצה לישון כמה רעש אתם עושים מפה לשם הבנתי שאני בחלום . העיפרון נפל ואיתו הזיכרון ...
יו יו אנשים איזה עולם פה מטורף . עשיתי ממולאים יצאה לי ריבועים . הריבועים בבטן גם הם יישנם בתוספת כמה בורקסים בורקסים עם כל מה שבא ליד הכי אהובים עליי הם עננים מתוקים בשוקו קפה ביחד עם מאפה לגור במאפייה זה חלום . כל רגע משהו אחר בסוף החתול המרושע שגר שם גם גירש אותי . כי נתתי לו לחם שום. ולי לקחתי את שושני השוקולד האחרונים אין צדק בעולם.
זה גדול ! מקורי ממש עכשיו בתקופה שלנו לעצור את המתאבד הבא . חבורה של הלומי קרב בהפגנה . ולראש הממשלה המתפרקת הזאת חשוב להיות בראש להיות בשלטון לכבוש את עזה על אחת וכמה כמו לכבוש מלפפונים אבל הוא בשלטון מחזיק את כולם קצר מלחמה אצלו בראש כמו ללחום איזה שמפניה לשתות או איזה כריך לאכול אבל לחיילים המסכנים ששם בשטח כבר שנתיים..וכאלה שמשרתים עכשיו מעבר לשלוש שנים שלהם למה ! כי לא אכפת להם מכלום. פרחים נופלים החטופים המסכנים שעוברים עינויים . כי בממשלה שלנו נתנו לקרות ופספסו עם שלם עובר שואה שנייה . ולו חשוב להיות במזגן ולאכול שטויות ואז לנוח שבוע בבית. לפרחים שלנו אין תענוג כזה.
שרב ! אתה שורף אותי ככה לאט לאט חלקיק אחרי חלקיק . קודם מציף בהמון זיעה גם אחרי שהייתי במקלחת מקלחת שנייה שום מקלחת לא תספיק פה . האם אלו שערי הגיהנום שפלשו לכדור הארץ . האם השטן ניצח וכבר אין הבדל בין גן עדן לגיהנום . באיזה עולם אנחנו חיים . עולם של כאוס ומדון ותוהו ובוהו ועוד מעט העולם הזה גם יתנפץ . ולא יהיה כדור הארץ נגור בחלל . נהיה כמו חייזרים ירוקים בלי כוח משיכה . שואבים מים מרצפת מאדים כדי לחיות. הרצפה. והשמש אדומים . גם העננים אין גשם אבל כדי לקבל מים צריך לחצוב את הסלעים.סלעי גרניט והכנתי לי משקה גרניטה לשתות . עם החייזרית החביבה שהייתה פעם בעלת בר.איתה גם הטבח והכינו ציפס מהצמחייה טיגנו אותה על סלע זה העולם עכשיו . סלעים ועוד.
כל הארץ רעדה ,היו פיצוצים גדולים ,ואני שם באמצע והעולם סובב סביבי למה זה ה' מלחמות על גבי מלחמות . למה מציאות קשוחה כזאת . הייתי רוצה מציאות אחרת עם פרחים דממה שגשוג ואהבה בלי אנשים רעים . בלי פיצוצים . רוצה אהבה וכל טוב שפע. אלי אלי העולם הוא מקום נפלא למה לריב. הגוף שבע ממלחמות ורוצה כבר להקיא מהם. למה אנשים רבים . למה אנשים רעים . למה יש רוע בעולם . למה לא הכל טוב . למה יש שחור כמו שיש לבן למה לא צבעוני . ויהיה טוב רק טוב אהבה מזל פריחה.שלום על פני האדמה . צחוק ושעשוע
היה זה יום שישי פשוט העולם כולו התארגן ליום שבת מלכותי, שבת שלא נראתה מעולם . עמדתי בתור
לקניית החלה . התור היה עמוס מיהרתי לצאת וכבר הייתי עייפה התור נמשך כאילו נצח עבר והנה הגיע תורי והקופאית עוזבת וכל מי שמאחוריי נתקע, איך יכולה קופאית לעזוב ככה באמצע . פתאום יש ריח חזק של סרחון ואני מסתכלת לכל עבר מאיפה זה מגיע מימין ,שמאל מדוכן הדגים ממחלקת הבשר . בנוסף לזה יש המולה ובלגן בסופר פתאום רצים בסיבובים בכל הסופר ומי זה שם זה הכלב שראיתי לפני שנכנסתי כולו מלא ברפש ונוזל דגים והוא מתקרב לעופות הרגשתי ממש כמו בשוק . ואז הצטערתי שאני לא שם .שם עם הכל כולל הכל ואיצקו הגנן הנחמד שקונה את כל השוקה יקח גם אותי ויהיה לנו סיפור אהבה . ונזמר ביחד עד אור הבוקר . קוקו קוריקוקו
חורף קפא לי הטוסיק ועוד לא נאמרה המילה האחרונה תנחשו איפה אני עומדת ואיפה החרמון . טיפות שלג נופלות לי כמו טיפות על האף. לא,לא בעצם כן כן הגיע הזמן להתכרבל עם שמוליק ביחד בשמיכה אחת ולשכוח שהעולם קיים . לחמם לי את המיחם התה לצלות מרשמלו ועוגיות וגם לבשל תירס חם . ולצעוק אל העולם תירס חם בים בם בום,ללא בושה . ולעשות הכל בתוך השמיכה . זאת שמיכת הפלאים שלי . לעולם לא תספר מה קורה בתוכה .
בעל השושנה כעין השושנה,
הרשה נא לי לגובב השושנה,
שפתחה מניפותיה האדמדמות שחוחה כקולס עלוותה רעננה עוטרת בירוק עלי גביעיה.
אשלח ידי בין החוחים לנשום את קטורת סמיה נידף ברוח.
בטרם השושנה תשמת מהקולס ומניפותיה האדמדמות יושלכו אל האדמה כעלי נידף ברוח.
ואיתם החלומות המחשבות והרצונות יהיה רצון מלפנינו שנגשים את הכל ולא נהיה ברי חלוף . השושנה האדומה תיהפך בפלאים ללבנה ותהיה ככלה ביום כלולתיה ,או לורודה כנסיכה שנשרה מתוך חלום . אולי היא פיה בכחול או סגול ותפזר עלינו אבקת קסמים , ונהיה בעננים ,כך או אחרת הכל יהיה לתפארת . והשושנה כקולס עלוותה תהיה רעננה לעד עטורה בירוק עלי גביעיה ובשמה תמיד יהיה נידף ברוח. ורק נשאר לגובב כמו את אהוב ליבנו .
פינה בלב ,יונה עם עלה של זית ,האר נא את עולמי ,שושנה בין החוחים ,בכי, אור משגע שכבה אבל אני שם איתם .
שושנה בין החוחים ,בכי ,אור שכבה לשיגעון של הרגע.
ליבי שותת דם ,פינה בלב שלי נקרעה אבל היא נקרעה מזמן ,אוי אבוי כמה עוד אסבול ,מתי תבוא יונה עם עלה של זית שתבשר את בוא השלווה . כי לב אוהב תמיד אוהב . לנצח . כמה אהבה לפזר אך היא נגמרה דלייים דליים שלה פוזרו לשווא והנה אני כאן בנקודת ההתחלה . בנקודה אל חזור על מעשיי דבריי והרצונות מושכים אותי לאן להיות קוסמת עליזה ולצחוק צחוק עליז . ככ שלא יזיז כלום . הממשלה שלנו חבורת הקופים רבה על מי משמיע שאגה יותר גדולה. מזיזים חיילים כמו בשחמט אבל אנחנו בצריח עם המלכה מסתכנים במט אפל . חיילים בשר ודם ממשיכים למות ולהיפצע . עד לאן מלחמה עקובה מדם תמשיך שבענו ממלחמות ונשאר מי שילחם עבורנו. השדה ריק. וכך גם הבטן . יוקר המחיה פה בזמן שהשרים במשכורות מנופחות חיים בעושר אך לא ביושר . וגם לא באושר כי הם גם לא עושים כושר . כרס בירה להם.
מה יש ? הראש מלא במחשבות קור חתולים וכלבים בחוץ . החתולים מזמרים בלי סוף ואני בנדודי שינה ,השינה הלכה ממני לכוכב אחר . חושך שקט ודממה ואני על טורבו כאילו שמו סוללות חדשות ואני נעה ללא הרף . נעה מנקודה א לנקודה ב לבסוף נתקעת בג . ניקיתי את עצמי מהכל במקלחת טובה התבשמתי החלפתי בגדים ואני בעננים . הייתכן שכבר עבר ככ הרבה ולא הרגשתי . מה שחיכיתי לו כל החודש ממש מעבר לפינה, האם גם דברים אחרים מנצנצים מעבר ולא אספיק לקטוף גם אותם ואצטרך לחכות עוד .כמה יפה הוא הלילה . כוכבים והלבנה ברקיע אך מסתירים הכל העננים והתאורה . למה שתיתי היום קפה שאיני רגילה אליו כבר . ואולי זה נדודי מחזור הקרב ובא גם.
כמה ירוק בחוץ ורענן האוויר . אולי זה הצער והתדהמה שלא נותנים לישון .על דבר בלתי אפשרי בירושלים אשר קיפחו את חייהם 2 תינוקות רכי שנים על טעויות של אנשים שלא חושבים ולוקחים כמובן מאליו. מוות סתמי . למה אלוהים לקח ,למה אלוהים מאפשר פשעים כאלה על האדמה למה יש רוע ומהו טוב אינסופי . אין לי כרגיל תשובות לשום דבר ורק אשאל ואשאל שאלות כמו קושיות בפסח . בלי תשובה . עוד מעט מבול של חגים עוד פעם ואני אותה נקודה בא. כבר נמחקת ודוהה . מי יחזיר את הצבע לחיי ויכולת התנועה. רק אני נכון . בלי מילים נוספות ואני נרדמת כעין חלוף פשוט נסגרות לי העיניים סוף סוף .
ויהי ערב שוב המעלות יורדות וגם אני יורדת מדעתי שני הזקנים האלה ככ מעצבנים ככ שתלטנים ככ גרועים מילדים. אי אפשר איתם כלום הכל חרטא ברטא חרא בלבן למה אני נשארת פה . מה אני מזוכיסטית. נהנת לסבול..מכל הריבים האלה ומכל הריחות הרעים ולגעת בבשרים.
אל הים היער והשמיים איפה אמצא קצת שלווה קצת נחת שלווה ואהבה אלוקיי תנחה אותי כי אבדו עקובותיי ואני בשממה גדולה . האם הירוק הצפון הוא הנכון בשבילי או החול והחום היוקד האם חום יוקד מתאים לי או שהוא כרוצץ את נשמתי וגופי . גופי אוהב קור אבל ליבי חם כטאבון מלא בפיתות . אותה פיתה לא תמלא אותי אך תנצוץ ותתאדה . ואני אפול . אך רוחי אינה ולא תשבר לרסיסים ברוח האמונה התשוקה והרצון לחיות אתרומם מעל. ואהיה בלתי מנוצחת. ואהיה בארבעת כנפי הרוח.
אלוהים עימדי ואני איתו בארבעת הרוחות . כל פעם שאתמהה איפה הוא, הוא שב ומודיע לי בריש גלי אני פה , איתך לצידך . עלי על כתפיי ואקח אותך איתי למסע . המסע יכול להיות קל יכול להיות קשה סיזיפי ומפרך אבל בסופו אני עומדת איתנה על שתי רגליי ויודעת שאני בנתיב הנכון. לאן יוביל אותי השם אינני יודעת . יודעת שאני בידיו הטובות . הנאמנות והרחומות מובילות אותי להרפתקה חדשה . אך כעת זמן למנוחה . אשכב רק לרגע פרקדן. ואמשיך במסעי בגלגול זה . לטוב ולרע אני כל כולי שלך.
אני הולכת בשבילים הקור מקפיא את עצמותיי ואני עטופה בכל בגדיי החמים נושפת אדי קור ומראי כאישה שכורה. . יש עלי שלכת בכל מקום העצים גבוהים ורמים השיחים צבעוניים ומלאי כל טוב, אך עוד יותר אני שיכורה מפירות אלה הגדלים על השיחים ליד . בחורשת היער הקרובה ישנם קריאות של ינשופים ועורבים. אך אני בשלי מגרגרת הכל . סלי מלא עד אפס מקום וכך גם בטני אבוי לי איך אלך בשבילים ובמשעולים . עוד 200 מטרים ובקתת חוטב העצים נראית באופק את אשתו אני מכירה אולי תעזור לי במקצת ותתן לי מקום למנוחה ועגלה לנשיאת הדברים הכבדים שלא חשבתי שאצטרך. אך אבוי זה קורה שוב הריחות מהבקתה ככ טובים . ואני לא יכולה שלא לדפוק על הדלת ולבקש לטעום מתבשיל המהביל שעולה מהארובה. וכן אשתו של חוטב העצים מכניסה אותי אליה ונותנת לי שולחן מלא של אוכל אבל אני מלאה מהפירות ומגרגרת שוב כמו דוב רעב . ובלי לשים לב נרדמת על הכיסא מסביב לשולחן . והחוטב חזק . מנשיאת ככ הרבה בולי עץ . עוזר לאשתו ומביאים אותי מהשולחן לספה נוחה ואני שם אני נוחרת ממש כמו חוטב העצים. את שנתי. פתאום אור בוקע מהחלון קרן שמש מחייכת . ואני בבית לא שלי היכן אני. ושוב יש מלא אוכל על השולחן ריחות משכרים ואני שוב שיכורה . וחוטב העצים ואשתו רק מחייכים אליי וצוחקים ואומרים קחי עוד יש מלא. וככה אני יוצאת מדושנת עונג . אך אבוי שוב השיחים קורצים אליי ואני שוב מלקטת. אך הפעם יש לי אמצעי תחבורה והדרך קלה יש אוויר נהדר . ולא קפוא השמש מחייכת אליי ממרומים ואני סוף סוף בביתי . אך אבוי מה אעשה עם כל הקילוגרמים שליקטתי. בעגלת חוטב העצים שמיועדת לעצים ולא לקילוגרמי הפירות. אחת ושתיים הופה אני מוציאה מהארונות והמקרר רוחשת ובוחשת ומוציאה עשרות אלפי תבשילים. עם ריחות משכרים ואני שוב שיכורה .
לובשת שוב את כל מלבושיי החמים ויוצאת לחלק לכל אוהביי ומכריי את כל מה שהכנתי. ולא אשכח שוב את בית חוטב העצים. שם שוב נרדמתי ונחרתי עד אור הבוקר . והנה הסיפור הגיע לקיצו וגם אני בקושי יכולה לקום כי גדלתי במימדים מרוב גרגרנות הפכי לדוב אמיתי . ואין לי מקום בביתי כי הוא קטן מימדים ופה המרחב גדול אשת החוטב מספרת שאלו פירות קסומים. מי שאוכל גדל וכדי לרדת שוב למימדים קטנים צריך לשתות את השיקוי הבא.
השיקוי מהביל ונפלא ואני שוב נרדמת וחוזרת לממדיי הקטנים ולא טועמת שוב משום שיח . היה כיף ידידיי. להת עד להרפתקה הבאה . בה גם זהבה מצטרפת ולא יש רק דובים ודייסות והיער אותו יער עבות נהדר ומקסים עם כל יושביו.
היה בוקר ואז ירד הערב ואני עודני כאן יושבת לי באפילה עם השמע הצליל קפצתי וקמתי ממקומי מי זה יכול להיות ה' עזור לי אני נמצאת במקום זר ולא יודעת איפה אני . היה בוקר היה ערב ושבת הכלה הגיעה ויכלו שמיים וארץ. ...ועוד שבת ועוד ואני מה איתי מה קורה פה אני מתפללת אך החטופים עדיין לא פה הייתכן ! ה' עזור לנו והשב אותם הלא די הם סבלו מה שבני הבליעל האלו עוללו ואנחנו נשארנו בחזית עורף חזק וקשה יש לנו אך הוא כבר מתפקע ושחוק כמו כן גם חיילנו עזור לנו אנחנו עם אחד שסבל כבר רבות פרעות ומהומות ובכל הצלת אותנו מתי יגיע הזמן ה' לעד נשמע שמך .עד לאן ההיסטוריה מובילה אותנו . שנות האלפיים עברו ועוברים למחצית וכבר עברנו רבות עד לשנת 3000 כמה פרעות עוד בדרך.אני מודאגת ה' עשה שיהיה טוב . שיהיה שקט שלווה ואחווה ונאכל גם חלווה .
מיאוו עיזרו לי נפלתי לתוך כד השמנת . הבעלים שלי נורא מציקיפ כל הזמן אומרים לי לא להיכנס לא ולא ככ הסקרנתי והריח שנשענתי כף ועוד כף ובסוף נפלתי כולי לתוכו אך איך עולים מעלה משחורה יפת עיניים הפכתי ללבנה כולי .עם ריסים חלונות ואפילו זנבות בלבן האם לזלול הכל וכך לצאת הבטן כבר כואבת.
אני ענף של עץ זית עתיק יומין חזק ועמיד לכל לאט אני מתרוממת מלמעלה ולמטה ענפיי צפון הדודים מסביבי בדרום בני הדודים וממזרח אימי ומערב אבי . בשדה רחב פירותיי עשירים ויפים מלאי שמן . אותו אתן לכל דורש בבוקר הטל משקה טיפות . ואחרי זה הטפטפה שהגנן סידר לי. אינני זקוקה להרבה מים.בשמש בשרב ובקור העז אעמוד איתנה ואף אחד ממקומי לא יזיז. בסערה גם בשלווה .אעמוד.
אני שושנה אך אינני קוצנית דיה לאדמה זו . פורחת וצומחת .עלי כותרתי צומחים ומלבלבים אדומים ועזים אך גם בפינה ישנה הכלה כולה בלבן ומצד אחר גם שמלה ורודה וצהובה וסגולה ואפילו כחולה לובשות חברותיי. אנחנו דורשות דיי הרבה מים . עכשיו בשרב אין איך לצמוח בחום העז. בבוקר הטל מעיר אותי ואני נושמת את האוויר צלול כיין בשדה זה. איזה אוויר את כורתיי כל תקטוף ואת קוציי על תשרוף. אני אחת ויחידה על אדמה זו . לאט לאט אני מתרוממת.אך את מרום שמיים לא אגיע ! כמו העץ שבקצה .
אלוהים שמע את תפילתי בהן זאת אני מבקשת ממך שלא תשכח את אנשייך עם ישראל . ותן לחטופים חופש וסיבה לחיות כי כעת הם בייסורים. בלי שום סיבות לחיות וזה ככ מצער . אני בוכה אבל כל ים הדמעות . לא מספיק כדי שיקרה נס והם יהיו פה 50 חברה שחלקם כבר בר בינן . לא עלינו סוף מר ואכזר כזה .לכן אני קוראת לך תעזור . תושיע תציל את בני עמינו. אתן הכל את כל כולי כדי שזה יקרה. ויהיה שלום ואחווה ושקט במדינתי הקטנה והחמודה ככ .
מבעד לחלוני ישנו מקום קטן גרה בו עלמה קטנה .
חיש מהר היא קמה את הכל היא לא זונחת מקימה את התחת בכל היא טורחת את התותח מנקה היא על קרחת היער על פדחתה פיח ואבק אך היא לא מתייפחת חיש מהר לוקחת מטפחת לנקות את הלכלוך . חוח חוח ינשוף לי נושף ואני חולמת על חלונות ,חבושים ,חלוקי נחל ,חלוקי רחצה ,חרקים,חמד חלילים שאצא איתו לחלל ברחבי הכפר עם האווזים והברווזים ושאר עופות המשק. אומר שלום לסנאי, ולחתול גם לכלב,לסוס ולחמור ,לחזיר הבר ,לפרה ולעיזה שלא תהיה פזיזה .
סיסמה Dd180985 לגימייל
לא לאכול אבטיח ,תפוא ,שום,גריסים עם התרופה החדשה ומחזור
ותוקד השלהבת הנרות ואשתולל ואצא לחופשי ושלוותי לא תופר ואהיה כארנבת בים השלכת. הנהדרת בכל מקום. ולא אתרוצץ שלא יהיה לי רוצץ לראשי ולנשמתי הזועקת. עד בלי די . עד מתי ? אהיה כארנבת בים ולא באגם או בנהר עם כל עלי הכותרת הנהדרים הכתומים ,אדומים ירוקים וחומים עד בלי די
או אלוהיי כמה חדווה יש וכמה רוע בעולם.
נישט פרגסון מיט גרגסון
היה לי פיל באף ממש,כמו קרנף ,פיל באף ממש על הזנב זה ככ כיף ,פיל קרנף באף ממש תותח יורה פגז גדול ממש מתחת לאף. פילפילון לך לישון . קרנף מעופף . זה כיף .
איזה חידה אולי אמצא חיבה
אני בחוטיני עם ביקיני איפה המפתחות ללמבורגיני אולי באיזה חור אולי עם טבעת איפה הטבעת אולי צמיד או שרשרת מה קורה פה חבריי. תרעיפו עליי אהבה ואהיה איתכם כוכבת.
היה זה ערב היה חשוך האוויר צלול מלא רוח עלים עפו באוויר הירח האיר את הדרך האור היה מועט הכוכבים נצצו ובחזית הדרך ליד המסעדה בצידי הדרך היה זה קרנף שנכנס,לחזית ראייה לא סתם קרנף עם ראש וקרן אלא משהו גדול ואדיר בעל מלא גוונים הוא לבש סוודר אדום מלא פסים מכנס פסים עם שלייקס ולצידו הייתה גברת קרנפה בשמלה עם נקודות שתיהם התיישבו בשולחן המרכזי והזמינו את מנת הבית בורגר גדול עם מלפפון ועגבניה וחסה בצל אמרו שזה גורם להם לבכות . ולי היה בא גם לבכות כי הכל לא הלך כמתוכנן . המלצרים לא השקיעו גם הטבח בקושי דשדש ההזמנות לא זרמו ורק דמעותיי זרמו וזרמו .
באיזה עולם אנו חיים ?מה שווה חיי אדם? ולאן האנשים שחיים על מדינה זו,ועל פלנטה זאת נעים ? האם אנחנו מוגדרים לחיות על תוכנית מסוימת כמו במכונת כביסה . ומי בוחר מה ואיך לחיות ? יש אנשים שאומרים לחייך ולומר תודה יש אנשים שבוכים ויש שמתפללים רק . יש אנשים שנושאים בטן מלאה כמו סיר של הכל כולל ולהפך אנשים רזים שנושאים רק רוח בלי שום דבר בפנים השאלה מה נכון ? האם לנוע כל יום מחדש ולאן ? לאן הרוח נושבת ועכשיו במזג אוויר זה היא נושבת הרבה . ואני כמו עלה נידף בדיוק כמו בשיר . לפעמים כסיר . מנסה להוציא הכל אבל צריך צוללת לפעמים לצלול . והמים עמוקים . אז אני נשארת ברדודים על הסף עם כל הסחף . ומתלכלכת מקווה לא יותר מידי.
סתיו
שמש,
רוח ,
גשם ,
עלים,
מה הלאה ? סיפורים חדשים ? התחלות חדשות ?
דרישות חדשות ? וכל טוב שינשאו אותנו רגלינו ושידינו יהיו מלאות בשפע שהעולם יכול לתת .
חמדתי הלכה אל השוקת להרוות את צימאונה ואני יצאתי פעמיי אל הפרדס להרוות את תאוותי לפירות הנהדרים שבהן השולחות קרניים ועוטפות אותי באהבה רבה . אלי כמה יפה הוא הבוקר כשאגלי הטל הראה הנריב שונות נוגעות בעלים ובאדמה ועלי השלכת המפוזרים ברחבי הגינה מאירות את ליבי ואני נאנחת וקורנת מרוב אור . השמש הזורחת הככ בהירה ויוקדת הרוח שלא שוכחת לנשוב למרות הכל. המים שבאגם ששטים להם אט אט . אך זוהי רק שלולית שאין בה מענה לצרכיי. הפטריות שבוקעות ביער בחורשה מעל ההר שאצא גם כן ללקט מלבלבות עכשיו. ביחד עם כל פרחי השדה . התרנגולות שמטילות את ביצהן בחדווה הפרות והעיזים שאאכיל ואחלוב שתהיה לנו ארוחה לתפארת . נעות להן בהנאה ובחן מסביב מסביב השדה רחב הידיים .
חמדתי תביא לי אהבה ואני אתן לה את ליבי . גם כליות וגם כבד פרחים בשיא הדרם ויהיה זה עולם נפלא . מה עוד יהיה אינני יודעת אני יודעת רק שחלומות מתגשמים . מתי יהיה זמני ?
אלי אלי , אלך במחוזיתך אשא אבק בבגדיי וכפותיי ישיאוני אל אי שם הרחק מכאן , אל ארץ שבה הכל יפה טוב וטוהר . האם אמצא אותך אי שם ותוכל להבאיני אל עולם של אחווה , נחת , שקט ושלווה עולם בו אוכל לשמוע את הציפורים שרות את קול החליל והמפוחית ללא הפרעה בלי שיופיע תוף הרעם הנורא ואהיה שוב שבר כלי. כמו צלחת נשברת. אלי עזור נא לי ונצא בידיים משולבות אל תוך האושר ועושר כמו באגדות האם קיים הוא ? היכן הוא גלה לי ואדלג לשם בקפיצות ודילוגים אין סוף נפשי תקפוץ ותשתולל ולא תמצא מנוח עד שזה יקרה. במחשכים מבלה היא כעת עזור לי והרם אותי אל עבר האור הגדול האושר ועושר שכל אחד יחפוץ בו. ואשבע את הכל לרוויה ואקבל את מיץ החיים בתמצית בכוס ממש כמו שמן אתרי מבושם היטב.
היי שם רחוק מפה קיים עולם , אך אין זה עולמי אבל מהו אכן עולמי על פני היבשת ספר לי אדוני הכביר ואהיה שקטה ושוות נפש . לאן אפליג יכול להיות רק במחשובותיי עד לאן ארץ עם שמיים בהירים תכולי עב שמיים ורודים ואני רק בבגדים תחתוניים . בגשם חזק ארטב עד בלי דיי ואשא פניי אל עבר החום העז והלוהט של דירתי אתייבש היטב ואלך לאסוף את פרחי הגינה וגם פטריות אלקט ביער .ואכין ארוחה לתפארת עם מלא עשבי תיבול לטעם טוב וגם מלא תבלינים מכוש ועד פרס ואזכה בפרס להוביל שיירה של נמלים לארוחה הגונה בלב מטבחו של השכן.
הנה כוס מים אשתה לי שבעתיים את הכוס , אשתה לרוויה כי הגיעה העת למצוא את הקץ אשתה ואשתה עד בלי די , ובסוף אוציא כמו בלון הכל החוצה . כמו נאד נפוח או אבו נפחא , קיפוד ככ חמוד איתו אפשר הכל. לעד נהיה יחד . אני הקיפוד ושאר חיות המשק. אשבע עד בלי בארוחות שחיתות כי הגיע זמן לרוץ..אל אי שם . הבאיני נשיקות וחיבוקים כי הסל ככ כבד אחלק לכולם קצת. אם קצפת ודובדבן מעל.
אני מחזיקה חזק בקרני הצבי לקראת צלי צבי שעל האש . יו יו אנשים רציתי ביצת עין יצאה לי מקושקשת , קישקשתי עם כולם ויצאתי לקראת הפריטטה אולי עם קמח שיפון יצאתי עפיפון , העפיפון עף לו ברוח נתתי לו נשיקה ויצאתי מאוהבת , מאוהבת במי? שלחתי בלון קיבלתי בחלון את שולה השכנה ששאלה מה קורה פה חברים אני רוצה לישון כמה רעש אתם עושים מפה לשם הבנתי שאני בחלום . העיפרון נפל ואיתו הזיכרון ...
יו יו אנשים איזה עולם פה מטורף . עשיתי ממולאים יצאה לי ריבועים . הריבועים בבטן גם הם יישנם בתוספת כמה בורקסים בורקסים עם כל מה שבא ליד הכי אהובים עליי הם עננים מתוקים בשוקו קפה ביחד עם מאפה לגור במאפייה זה חלום . כל רגע משהו אחר בסוף החתול המרושע שגר שם גם גירש אותי . כי נתתי לו לחם שום. ולי לקחתי את שושני השוקולד האחרונים אין צדק בעולם
כל הארץ רעדה ,היו פיצוצים גדולים ,ואני שם באמצע והעולם סובב סביבי למה זה ה' מלחמות על גבי מלחמות . למה מציאות קשוחה כזאת . הייתי רוצה מציאות אחרת עם פרחים דממה שגשוג ואהבה בלי אנשים רעים . בלי פיצוצים . רוצה אהבה וכל טוב שפע. אלי אלי העולם הוא מקום נפלא למה לריב. הגוף שבע ממלחמות ורוצה כבר להקיא מהם. למה אנשים רבים . למה אנשים רעים . למה יש רוע בעולם . למה לא הכל טוב . למה יש שחור כמו שיש לבן למה לא צבעוני . ויהיה טוב רק טוב אהבה מזל פריחה.שלום על פני האדמה . צחוק ושעשוע.
הגיהנום בשיפוצים ! אנחנו כלי השחמט של אלוהים . גם כל הגשמים והמבולים הגדולים לא ישטפו מפה את כל הטינופת שצצה על פני הקרקע משם . אין צדק או חמלה יושר טוהר ,טוהר המילה כבר מזמן לא בעולמינו . הרוע חוגג אכזריות קיימת בשפע מלוא חופן היד הפכה להיות ענקית והיא גורפת וגורפת בלי סוף פרחים נופלים בלי סוף בלי ניצנים להמשך ומותרים אותנו בחור שחור משחור ללא תקווה ,משאירים אותנו בגלות ,האם לא עברנו כבר גלות ואנחנו בארץ שחלמנו עליה ? האם תבוא גאולה והגיהנום ייסגר האמונה קיימת אך חסרים אנשים כי כל המלאכים עפו למעלה ונשארנו חסרי כל . גלמודים . בשאול שהוא עכשיו מדינתינו השלווה פורחת ומלבלבת עם אנשי האמת הפכה לסדום ועמורה . עם ליצנים במקום שאמור לעשות סדר ושלמות ותקנים וכל טוב . רק עושק את הציבור ומטיל עוד ועוד תיקים ופצצות ממש כמו בשדה קרב . שדה עקוב מדם וביזיון . מקום פה עפים סכינים היישר לכל חלקי גופינו הרכים ומסובבים, בלי שוב. עד מתי רשע וטוב לו וטוב ומר לו.האם לא יצאנו הרגע מעבדות לחירות?מתי הגיהנום הזה ייסגר ? אלוהים חוס עלינו רחם ותקן את כל העוולות כי נפשי כבר פצועה ומדממת ולא יכולה יותר לספוג . מתי זה יחלוף ? וננשום לרווחה ריאותינו יתמלאו מלא אוויר ולא נחשוש עוד מאויבים מתי העמלק הזה יסתלק ונהיה שוב זבי חלב ודבש. נהיה זכים כיונים ונעוף אל עבר רקיע תכול ללא עב או עבים כנוצה. וכצמר גפן. האם משום כך היונה עושה צרכיה בכל מקום ומטילה את צאציה בכל מקום שהיא בוחרת . בלי לשלם מיסים.
החיים כענן לב ועוד לב ,גם מתנפץ וגם נוצר פעם צמר גפן פעם כבד עבה סמיך וגדול מלא לכלוך ונוזלים. ממש כמו החיים לפעמים אנחנו עפים ולפעמים אנחנו צונחים . לפעמים פורחים ולפעמים נובלים ,מתרסקים אבל הגוש נשאר אותו גודש שסותם לנו מערכת שלמה . מהי התרופה ? והאם תמיד היא נמצאת אני יודעת שהיא נמצאת תמיד באותו מקום שגדוש המקום שאותו אני ששה להעניק שאני קופצת כמו בטרמפולינה כמו קפיץ ללא בית כאשר אני מרגישה . אני מוציאה ישר את קשת הצבעים הרגשות נצבעים מיד והוף אני בתוך קלחת והיא רותחת עם אדים ממש עושה מקלחת. הגשם הזה ישטוף אותי כל פעם גם אם אדע קצת נחת ואחלום בהקיץ מי בא להציץ? .
אני יודעת שאני טובעת בים . ים של רגשות ים של דברים ים של עיסוקים וים של שירים שממש נתפסים לי השרירים . תודה לך אלוהים על שאתה איתי תמיד .
השמש זורחת ואני קרובה אל הצלחת . ככ קרובה שהאוכל מחייך אליי ואני אליו . השמש ככ בהירה וחמימה . אותי שורפת בקרניה . שאני מחייכת גם בגריל. קרם הגנה אני מורחת ממש כמו מיונז בתרנגולת שבצלחת . מלח יש בשפע וגם פלפל . אשמח לפלפל חריף את מי אמצא להעיף . עם מצנפת ואדרת אני גברת מגונדרת שאין כמוני אחרת. אוכל גם זית כדי שיהיה לי שמן זית .ואוכל בתאבון עם עלה של גפן שפורח פה בשיא אקח גם ענבים ולא אשכח לסחוט תפוזים כדי להעניק לי ויטמין סי . שאי שאי את מטעני בכל רחוב זאת אני. ממש לא מוצאת את מקומי . עוד מעט והאזעקה תשמיע קולה ולא יישאר לי כלום. למקום מבטחים אברח עם שמוליק השכן התותח. כי לא יתנו לנו לשבת תחת כיפת השמיים מקסימום כיפת ברזל . שתעיף הכל לעזאזל.
מנדרינה לי אקח וגם אשכולית מהבית של השכן הטעם נהדר ולא מר כלענה אלא מתוק מתוק כצפיחית הדבש . עליו אתענג עד בלי די כי שמתי עין גם על השכן . ישלו כלב גם נחמד טוב שכן שהוא ללבבי ולא כלב אכזר כי אחרת אני בבלגן . אתרוגים גם יש בעונה חבל שזה אמצע השנה ולא ראש השנה . כי שיר וחג בליבי לשבת ביחד במבנה ולשיר עד בלי די כי עוד לא אהבתי די . בחיי אני ככ רעבה למשהו . עסיסי מלא מיץ כי בא לי להוציא למישהו את המיץ . וגם שישאר עסיס בלי להתסיס . כי גזים יש מלא לא רק בגזוז. אותו אגזוז כמו השיח שפורח בגינתי ,עד בלי די .
קיש קיש אותו קיש בתנור אין צורך להקיש והיי קישטה חתול מהשמנת זה שלי . אפרוץ בקול גדול ממש כמו באופרה . פברואטי איתי וגם שופן ארבעת העונות גם ארבעת הרוחות לעד לא אדע שובע כי אני טורפת ולא מטורפת. אטרוף הכל בבת אחת ואגדל כמו עליסה בארץ הפלאות. את השען ואת האמפי כבר פגשתי . אני בדרך למלכת הלבבות .
6 מיליון יהודים והזרוע עוד נטויה לאובינו במהלך השנים שנפלו נרצחו ונטבחו רק משום היותם יהודים גם בימים אלה כשאנחנו במדינה מעצמה בפני עצמה נופלים חיילנו בהגנה על הארץ הזאת והפעם גם באים לעזרתנו. ימי הזיכרון הבאים עלינו .שיהיו זיכרון גדול אך כאב גדול בנשמותינו איך נופלים פרחים גדולים בטרם עשו משהו והיכו שורש באדמה וניצנים לעד נזכור את כולם. יהיה זכרם ברוך הם צרורים בצרור החיים של מדינתינו לעד.
למה הפכנו המציאות ככ קשה . אנשים רוצחים אנשים בכל מקום האם חזרנו לתקופה שלפני לוחות הברית או שאלה אנשי עמלק שלא מאמינים בדיברות ולא הפנימו מה זה לא תרצח . או שלקחו דוגמה מעם אחר בו הרצח הוא כלי עיקרי בו והכל על השולחן ומותר. על לנו לקחת כדוגמה מעם אחר ולעבור על כל התורה והדיברות לעשות הכל מה שאסור . זה ככ שורף לי לראות שאנשים נרצחים סתם ככה . אנשים רבים באלימות על שטויות. למה הפכנו וחרון אפינו ככ מר ואכזר . המציאות ככ אכזרית ועוד מעט לא נוכל ללכת ברחוב או לומר משהו למישהו מפחד שירצח אותנו לאן אנחנו מידרדרים ממשכמו מפולת סלעים אנחנו כבר בירידה תלולה בואו לא ניפול לתהום. שמשם אין חזרה .
עם של לא אכפת . עם שסתם קובע . ומי שמראה משהו ישר שולחים אותנו לאבדון ואין אונים .ככה המדינה שלנו נראית ככה אנחנו חיים בשנות האלפיים כשהרופא בשמיים גם האגו של כולם בשמיים . ולא מדובר על שוקולד .מדובר באגואיזם של מי שבטופ הרופאה מחליט שדי הוא יודע כל כי פרופ או או משהו אחר והוא יודע יותר מכולם . לא רוצים לנקוף אצבע חלילה תישבר .
היה זה יום שלישי אחרי מלחמה הגעתי למועדון ונפגשתי עם החברים והצוות ב
