בפרק הקודם
אברם נפגש בהפתעה עם אסייג בבסיס חיל הים
וקבעו להיפגש בערב לארוחה והעלאת זכרונות
מלחמות וחלומות פרק הסיום
נפגשנו אסייג ואני ב"הדר כרמל" ומחליטים על ארוחה טובה.
"מה אוכלים?" שאל אסייג. תחילה חשבתי להזמין שור-בר ולוויתן. כל הרבה פעמים שילמתי עליו אצל "מרגלית העקומה" וחשבתי שהגיע הזמן ל"סגור חשבון".
"אני אסתפק בפיצה ובקבוק יין 'גרנז' רוז'ה" , אמרתי.
"זהו? בשביל זה באנו לכאן ?" שאל אסייג. "מה קרה התחתנת - נהיית קמצן?" וחוץ מזה" הוסיף, אני משלם!"
"אתה יודע" אמרתי. "שזה לא קשור לקמצנות, אלא לענייני כשרות!"
"מעניין מאוד", אמר אסייג. "פעם לא היית מקפיד כל כך. מה השתנה?"
"עזוב יעקב". אמרתי. "פעם זה היה פעם .עכשיו זה עכשיו. פעם היית אהבל עכשיו אתה משהו-משהו. נחפש מקום או שנפריע כאן באמצע הכביש?"
"מה עבורכם?" שאל המלצר בפיצרייה ה"אקסקלוסיבית" (יענו שולחן וחצי ושלשה כסאות).
"פעמיים פיצה גדולה ובקבוק יין גרנז'" אמר יעקב.
"נו יעקב. ספר על אליזבט. מה מי מו" .
"בקיצור", אמר יעקב, "באותה שבת שנפגשנו חזרתי במוצ"ש לעיר להתאוורר. וראיתי את אליזבט. היא שאלה אם במקרה ראיתי אותך ועניתי לה שכן. והיא אמרה שאתה לא יצרת אתה קשר כמעט כל השירות שלך למרות שאתה גר קומה מעליה. עניתי לה 'מה את רוצה שהוא יעשה הרי הוא לא יתחתן עם נוצרייה גם אם ישו בעצמו יבקש' ".
"אתה צודק" היא ענתה לי. "אבל אני כבר לא נוצרייה. התגיירתי לפני חמישה חודשים".
"נו.. וטרחת להודיע לאברם על זה?" שאלתי אותה.
"לא. לא אמרתי לו". ענתה אליזבט. "רציתי להפתיע אותו".
"זהו. כך היה". אמר אסייג. "ואח"כ אמרה שלום, שלום והלכה לדרכה."
"סיפור נחמד" אמרתי. "ומְהַ'שלום-שלום' נולדה רינה? פלאי פלאות אסייג, יללה ספר הכול אני עוד צריך לחזור הביתה היום. ואתה בטח צריך לעשות אימון צלילה.. נו בחייך אני סקרן".
"טוב". המשיך אסייג "אחרי חודש ראיתי אותה שוב, ודיברנו על דא ועל הא והלכנו לסרט ב'סמדר' ולאט לאט נהינו חברים. היא סיפרה שאחותך אמרה לה שיש לך חברה חיילת, והיא הבינה שזהו. ובפברואר 71 התחתנו. ושנה אחרי זה נולדה רינה".
"נו.. עכשיו זה נשמע יותר טוב". אמרתי "מה כל כך מסובך?"
"תגיד", שאלתי. "זה נכון שהסרט שהייתם ב'סמדר' היה 'זורבה היווני' ?"
"איך ידעת?" שאל אסייג. נפעם מגודל ה"נבואה" שלי.
"פשוט מאוד" אמרתי. "אליזבט הייתה משוגעת על הסרט הזה כל פעם שהקרינו אותו ב'סמדר' היא הייתה אומרת לי 'בוא נלך לזורבה'. ממש אסון בשחור לבן. עם היווניות האלו שלוקחות לזקנה את הבגדים עוד לפני שמתה. מה אתה אומר על האנתוני קווין הזה? איזה שחקן? הה?. בכל פעם שראינו את הסרט הייתי מרגיש שהמשחק שלו משתפר משבוע לשבוע.. אתה זוכר שראינו אותו ביחד עם איצקו ב"תותחי נברון?" עם החתיך הזה גרגורי פק ודיוד ניבן, כל אחד 'תותח נברון'.
"לא השתנית" אמר אסייג בצחוק רם. "תמיד אתה צוחק מכל העולם".
"מה קורה אתכם?" שאלתי. "איך החיים ביחד? ואיך רינה בלימודים?"
"אנחנו כבר לא ביחד", אמר אסייג. "התגרשנו לפני שלוש שנים. אליזבט לא יכלה לסבול את ההיעדרויות שלי בגלל התפקיד והמשימות. רינה עברה למשמורת שלי. אני ואליזבט בקשר טוב מאוד. דרך אגב אליזבט חזרה לירושלים לגור עם ההורים שלה".
"חבל מאוד". אמרתי. "מה שהיה היה. יללה בוא נלך. אני עייף ויש לי מחר בבסיס כמה משימות שלא ביצעתי היום בגלל הסיור. איך שמחתי לראות אותך. לא אל תקום כי אם אתה עומד אני לא מגיע לנשק אותך".
נוסעים?" שאלתי. "כן. נוסעים" ענה. "רגע. רגע. מה עם איצקוביץ? אמרת שיש לך מה לספר"
"נדבר בדרך". אמרתי.
"איזה יופי של אוטו יש לך. נוסע חלק. תגיד.."פג'ו 104"... זה מה שנותנים לך בתור לוחם ?" שאלתי את אסייג ביציאה מחיפה. "אני לא בטוח אם נגיע עד לטירת הכרמל עם הדבר הזה".
"נגיע. נגיע". אמר אסייג "אל תדאג אפילו לירושלים הגעתי עם הרכב הזה".
"בטח בגרירה" אמרתי. "ואם כבר מדברים על רכב, אתה יודע.. איצקוביץ היה אצלי ביום חמישי האחרון....לאט לאט! תירגע! תיישר את ההגה! תאיט..כן. כן. ...אוףף.. הפלת לי את הלב לרצפה".
"ככה מודיעים הודעות כאלה על איצקוביץ?" שאל אסייג לאחר שנרגע מעט. והוסיף "עוד מעט היינו עושים תאונה בגללך".
"טוב. זה עבר", אמרתי. "בקיצור", המשכתי את דבריי. "ביום חמישי האחרון נשמעה דפיקה על דלת הבית שלנו בגן-יבנה .איצקוביץ עמד בכניסה כאילו אתמול יצא מהארץ ולא לפני איזה 16 שנים".
"אני לא מאמין לך" אמר אסייג. "אתה בטח עובד עליי".
"נכון אתה צודק. אני חלמתי. מעניין איך הגיעה טבעת היהלום לאשתי. בטח גם את זה חלמתי וגם חלמתי על 'ינטל' אשתו שעמדה לידו".
"מה, הוא נשוי ולאשתו קוראים 'ינטל' ? איזה שם זה ינטל? השם ישמור!"
"לא קוראים לה 'ינטל' ". אמרתי. "קוראים לה שיריל והיא הזכירה לי את ברברה סטרייסנד מהסרט 'ינטל' על פי הסיפור של בשביס זינגר".
"בסדר אני מאמין לך . ספר מה עשיתם". אמר אסייג. והוסיף, "תגיד הוא שאל עליי?"
"כן. הוא שאל עליך ולא ידעתי מה לענות לו. בקיצור מסתבר שהבחור בארץ כבר שבוע. ולא ידע איך להגיע אליי. אני מתפלא עליו. הוא יכול היה לשאול את ההורים שלי. ישבנו קצת וסיפרתי לו שיום ההולדת שלי יוצא ביום ראשון והבן אדם שלף מהכיס טבעת יהלומים ונתן לאשתי מתנה. אח"כ הוא אמר שהוא ממהר כי יש לו טיסה ב – 8 בערב לאמריקה, לקח את מספר בטלפון שלי, עלה עם ינטל אשתו לרכב שלו ונסע".
"יפה מאוד". אמר אסייג "אבל זה יום הולדת שלך! לא של אשתך. אז מה הוא נתן לך?"
"פַקֶט סיגריות דָאנְהִיל. נו..הקופסה האדומה שהייתי מעשן פעם. ווחד קמצן האיצקו הזה. זה לא מכסה חצי מה'סברינות' שאכל על חשבוני אצל 'מרגלית העקומה".
"מה רע בטבעת יהלומים? שאל אסייג. "תגיד אברם כמה שווה טבעת יהלום כזו?"
"120 שקלים חדשים, אולי פחות. כך אמר הצורף ' אהרונסון' ברחובות"
"אבל אמרת שזה יהלום, לא?"
"מסתבר" אמרתי. "שזה 'זרקוניה' מהאיכות הנמוכה ביותר. תפנה פה שמאלה אנחנו כבר מגיעים אולי תיכנס לקפה?"
"לא. אני לא יכול", אמר אסייג. "כבר אחרי חצות ויש לי מחר עבודה. אני צריך להספיק להסיע את רינה לבית-הספר".
איפה הם היום
יעקב אסייג – שם בדוי מטעמי בטחון המדינה –
פרש לגמלאות בדרגת אלוף משנה ומשמש כחונך לנוער במצוקה בחיפה.
שמואל איצקוביץ. נשאר בניו ג'רסי במפעל היהלומים. אין קשר. "תחנת זברה אינה עונה".
רחמים "תרנגולת". נפצע באחת מפעולות הקומנדו הימי והוכר כנכה צה"ל.
סיים בדרגת רס"ן ומתגורר בשכונה יוקרתית בירושלים.
המידע נכון לתחילת שנות ה – 90 של המאה שעברה
תודה רבה לגלי היקרה אשר הגיבה בכל הפרקים.
תודה גם לאריק היקר.
