חלון / אהובתו של / מיקרובים / אל תסתכנו // תודה למגיבים //

רבקה יקרה,

ארבעת השירים מציגים מנעד מרתק של קולות ומצבי תודעה. ב"חלון" הצלחת במילים מעטות לפתוח מרחב של געגוע, זיכרון ונחמה. "אהובתו של..." שופע משחקי צליל ולשון היוצרים תחושת אינטימיות כמעט מוזיקלית. "מיקרובים" נע בין הומור, אירוניה וביקורת חברתית, ומצליח לומר הרבה על המציאות דרך משחק מילים שנון. ואילו "אל תסתכנו" הוא שיר מפוכח וכואב, הנוגע בפצעי הנפש שאינם נראים לעין ומזכיר שאין תחבושת פשוטה לבדידות ולאומללות.

אהבתי במיוחד את המעבר בין הקליל והמחויך לבין העמוק והנוקב. כתיבה מקורית, חכמה ומעוררת מחשבה. 

שבוע טוב ושקט עם הרבה בריאות..

שמוליק

בשיר הראשון - געגוע 

השיר השני - חושניום ויופי של  משחקי שפה

השיר השלישי - עייפות מהעיסוק בבעיות העולם ובחירה באמנות ובאהבה.

השיר הרביעי מפגש בין פצעי עבר לבין מערכות יחסים בהווה.

כולם יפים ביחד ולחוד - יומחבק

התקשרתי אליך כמה פעמים ולא היה מענה. דאגתי מאוד. וגם אביה, היא שאלה אודותיך. העיקר שאת שוב כאן ואני מאחלת לך החלמה מהירה.

אקרא מאוחר יותר.

חיבוק ענק והמון אהבה ממני,

גלי

מפלט אחרון מעבר לים.

פרשת שדיה הנמסים של אהובת הממים.

מחרבי המדינה ואת.

לא טובים השניים יחדיו.

תפשה את עיניי מילה ממים, שבתרבות הדיגיטלית של ימינו משמעה - תמונה וכיתוב מוצמד אליה, בדר"כ לעגנית. ההדהוד הזה מעניק לשיר "העגבים" הזה משמעות נוספת.

תודה

ברוכה הבאה, סוף סוף את שוב כאן.

הראשון, מבטא התרוממות נפש, יפה ומרגש: חלון ביתך פתוח ומבעד לו עירך קורדובה קרובה. אהבתי. בביתי כל חלונותיי הם חלונות ילדות.

השני: נלהב: אהובתו של מאיר מירסון ממלמלת ממים בהברה אשכנזית כשידיו נפתחות נפרשות על שדה ומהם מטיפות ומה מופלא, מה ממיס משק משכיתם.

השלישי: המקרובים פושים ואת עייפה ואת אינך אחראית על חוף אכזית, תתמקדי בכתיבת שירי אהבה ושלום או לא - על ישראל.

הרביעי: קריאה ננרגשת לא להסתכן ולחבוש את הפצעים שלנו בעצמנו כי לא יהיה מי שיחבוש ואין חבישה לאומללות. 

תודה רבה לך רבקה היקרה, המשך יום טוב ותרגישי טוב.

ואת רבקתי היקרה מציצה מהחלון

ועולים בך זכרונות, זיכרונות רחוקים

מעיר רחוקה...

ממממה... מממה... ממה... מה אתה עושה,

שאלה כשטיילו ידיו על שדיה,

וחיוך עלה על פניה.

אֶתְמַקֵּד בִּכְתִיבַת שִׁירֵי אַהֲבָה וְשָׁלוֹם...

כדאי רבקתי שבזה תתמקדי,

די לעסוק במקרובים או

במקרונים. 

וובכל זאת אם במקרונים עסקינן, כדאי שתעשי אותם עם רוטב אלפרדו

אֵין חֲבִישָׁה לָאֻמְלָלוּת

ואין אבא ואמא שיתנו נשיקה על הפצע ויגידו,

הנה, זה כבר לא כואב...

ומה קורה כשהפצע הוא מאבא ואמא

האם הם יכולים לחבוש אותו.

עצוב היה לי לקרוא את השיר הזה שלך רבקתי,

זה כאב לי...

ואני מקווה רבקתי היקרה שכבר לא כואב לך,

שאת כבר קצת התאוששת והגוף נשמע לך ולא בוגד

ואני -

אני מחבקת אותך בחום ובאהבה, חיבוק ארוך ארוך ורך.

כך את מבקשת מעצמך, אפילו מבטיחה, אך עדיין הכאב מצוי כאן במלוא עוצמתו. הנגיעה באומללות הנגרמת מסיבות שונות ומיחסים עם ההורים לא אחת. וקורדובה. אוי, אזכור שמה צרב לי בתחילת הקריאה, ממש בהתחלה.