סוד ההצלחה של שרון

טרם נולד האדם, שיגלה לנו את סוד ההצלחה. שיחשוף בפנינו את אותו רז-עלום, שממנו ואילך סוגה הדרך בשושנים.

אריאל שרון, נחשב בעבר לאדם – בהא-הידיעה – שכולם אהבו לשנוא.

זכרו לו את ימי מלחמת לבנון, ייחסו לו את תחילת האינתיפאדה הראשונה והיו מי שרצו להעלותו  על מוקד בית-המשפט.

ולפתע, באופן תמוה, הפך אריאל שרון לאדם שכולם רוצים להמליך. "אריק מלך ישראל," כבר לא הייתה קריאה של הליכודניקים בלבד.

ברי הוא, שכשאדם נגלה במלוא שבריריותו האנושית – כדוגמת מצבו העדין והנורא של ראש ממשלתנו עתה; או כשאדם, חלילה, הולך לעולמו – זוכרים לו רק את מעשיו החיוביים.  אלא שעוד הרבה-הרבה קודם לאירועים המוחיים שפקדו לצערנו, את אריאל שרון, הוא הפך לאדם שכולם אוהבים לאהוב.

אומרים שהאהבה, שוכנת בלבו של כל אחד מאתנו וכשהיא בשלה לכך, היא "נצמדת" לאובייקט כלשהו המצוי בסביבה. על אותו משקל, נראה כי הדמות שהייתה בסביבתנו הייתה: אריאל שרון, ואנו בחרנו בו להצמיד אליו את הכמיהה לשקט ששכנה בלבנו מזה זמן רב.

עוד לא נולד האדם שיפרש לנו את הלכות ה"טפלון", שהיו מנת חלקו של שרון, בשנים בהן כיהן כראש ממשלה. לא כתבי האישום שהוגשו נגדו (בצדק או שלא בצדק), לא ההתנהגות הבוטה של בניו (שסביר להניח, שלפחות חלק ממעלליהם נעשו בידיעתו); ולא הפיכת הליכוד למעוזם של עבריינים ו/או עבריינים לשעבר –  כל אלה לא דבקו בשרון.

איכשהו, הילך שרון בין הטיפות ולא נרטב. איכשהו המשיך להצטייר בפנינו כ"סבא חביב" הנטמע טוטאלית בעדר הכבש והשה שבחוות-השיקמים.

אפשר שניתן לייחס זאת להופעותיו המועטות יחסית של שרון – בטלוויזיה. בניגוד מוחלט לתאוות התקשורת של ביבי נתניהו, שלא ידעה גבול.

אולי.

ייתכן שבתודעת הציבור, התפרשה ה"חסכנות" של שרון בהופעות טלוויזיוניות כאות לרצינות. כסימן מבטיח כי הוא מאלה שאומרים מעט ועושים הרבה. בנוסף, פרדוקסאלי ככל שייראה, יש ל"דיסטאנס" בין המנהיג לבין המוני-העם גם יתרונות משלו. שהרי התקשורת-החזותית, כך טוענים, פוגשת את המנהיג ב"נעלי בית", ולא תמיד זהו מחזה מרנין. בשל כך, יש הטוענים שאילו בן-גוריון היה חי כיום-בעידן התקשורת והטלוויזיה, ייתכן ולא היה זוכה לאהדה שזכה בה.

ואחזור לעניין האהדה הגורפת לשרון: לי נראה כי היה זה צימאונו של העם לשקט נפשי. שכן, יותר מהכל העם שלנו מחפש שקט ומוכן לעשות הרבה ויתורים והעלמות-עין, על מנת להשיג מטרה זו.

כך או כך, עם הצלחה אי אפשר להתווכח – ושרון היה ללא ספק, המנהיג הבלתי-מעורער של מדינתנו בעת האחרונה.

כך או כך, את סוד הצלחתו, ניתן יהיה לנתח רק בדיעבד בבתי-הספר לתקשורת ויחסי-ציבור.

כך או כך, אנו מאחלים לראש ממשלתנו החלמה מהירה ומלאה; אך יותר מזה: מי ייתן והעם שלנו יזכה סוף סוף לשקט המגיע לו.

לי אישית נראה, שהעם יידע להצמיד את הצורך הזה ל"שקט-תעשייתי",  (את

אותה אהבה שבלב)  - גם לדמות מנהיגותית אחרת. כי מה לעשות, לכל אדם יש תחליף ואת הצורך לשקט הזה, אי אפשר להפסיק.