שלושה שירי אהבה: אופסימיסטית / קרמר נגד קרמר / מנדרינה /

רבקה יקרה,

נהניתי מאוד לקרוא את שלושת שירי האהבה, שכל אחד מהם מאיר את האהבה מזווית אחרת ומפתיעה.

ב״אופסימיסטית״ את יוצרת מפגש מרתק בין העולם הדיגיטלי לבין הכמיהה האנושית העתיקה להבנה, קרבה ומשמעות, תוך שימוש בהומור ובאירוניה חדה. ב״קרמר נגד קרמר״ נגעת ברגישות ברגע קטן של תובנה, שבו הבית הפיזי והבית הרגשי מתלכדים לכדי הארה פשוטה ויפה. ואילו ב״מנדרינה״ הפכת פרי יומיומי לדימוי חושני ועדין של אהבה, נתינה והתמסרות מלאה.

אהבתי במיוחד את היכולת שלך למצוא שירה במקומות בלתי צפויים ולזקק מהם מחשבה, רגש וחיוך. שלושה שירים שונים מאוד זה מזה, אך כולם נושאים את טביעת האצבע הייחודית שלך , מקורית, חכמה ומעוררת מחשבה. 

ערב טוב ושקט

שמוליק

השיר הראשון מדבר מציג מבט מורכב, אירוני ורווי כפילויות על העידן הטכנולוגי הנוכחי ועל היחסים שלנו עם המידע והבינה המלאכותית.
המילה "אוֹפְסִימִיסְטִית" היא המפתח להבנת השיר כולו, והיא מייצגת במדויק את מערכת היחסים האמביוולנטית (הדו-ערכית) שלנו עם הטכנולוגיה ומנועי החיפוש.
השיר השני עוסק ברגע של הארה כואבת על זוגיות, שבו ניסיונות הריצוי והסיוד הפיזי של הבית ("עָמַדְתִּי לְסַיֵּד") מסתירים את הזרות והריחוק הרגשי. השיר מתאר כיצד הפעולות הטכניות לביסוס תחושת ביתיות הופכות לכיסוי ("מִתְכַּסָּה בָּעֲנָנִים") המטשטש את האמת, ומציג את האהבה כמאמץ סיזיפי ואירוני, כפי שמרמז השם המתכתב עם סרט הגירושין המפורסם.
השיר השלישי משתמש בפרי ההדר המוכר כדי ליצור אלגוריה חושנית, מתוקה-מרירה ואירונית על מערכות יחסים, מגדר והתמסרות טוטאלית באהבה.
ערב מחבק ונפלא

אני זוכר, 1974 הספר יצא לאור, הייתי בן 19, בצבא. קראתי מאוחר יותר.

השיר האחרון יפהפה.

והמנדרינה מתוקה? בחצר ילדותי היה עץ כזה ליד הקלמנטינה. לא מתוקה בהשוואה.

כל שיר שכזה הוא סצנה בפני עצמה עם דמויות משלה, משתנה נקודת הראות שלך כמשוררת ולאן את שולחת אלומת אור. 

הכי הכי התחברתי אל המנדרינה,

קילפתי לי קלמנטינה וחשבתי על מלך סין

והכנסתי פלח לפי, והטעם עטף אותי 

וטיפת מיץ זלגה על הסנטר ו...

והגשתי פלח עסיסי לאישי

והמון אהבה הייתה באצבעותי המגישות.

הראשון: נוגה, פותחים גוגל והיא משתפכת בנדיבות ושואלת מה עוד נרצה לדעת ואת אופסימית וקוראת לנו שנגש לגוגל והיא תביא לנו את המושג איך צריכים להיות ערבים היום על מנת להזדהות הגיונית וחושית כי שם אהבה את אומרת.

השני: זועק, מרגישה נפגעת: עמדת לסייד קירות חדרו כדי שירגיש בבית היא אומרת הקרמרית לקרמר וזה פגע בך, הוא בית, ההארה הזו נמנעת מאיתנו, מתכסה בעננים שהקרמרית עמידה לסייד על הקירות.

השלישי: מלך סין מתמוגג ומתענג במדרינה. התמסרות כזו לגורלה כאז גם עתה עד הטיסה האחרונה.

תודה רבה לך רבקה היקרה, ערב טוב.