נעלי השכחה שלי-אסנת אלון גוילי

 לַהֲטוּטֵי חַיִּים מוֹבִילִים

אוֹתִי אֶל הַטּוֹב וְהַיָּשָׁר,

לַגָּלוּי וְלַנִּסְתָּר.

קַיִץ בַּלֵּב אֵינוֹ רוֹצֶה לְהַזִּיל דְּמָעוֹת 

עַל שׁוּם אָדָם.

לְבוּשָׁה בְּמֶזֶג אֲוִיר קַלִּיל,

נוֹעֶלֶת אֶת נַעֲלֵי הַשִּׁכְחָה,

וּמַמְשִׁיכָה

לְהַפְלִיג לְיָמִים שֶׁל עָבָר

וְעָתִיד לְפִי רְצוֹנִי.

מְחַפֶּשֶׂת אַהֲבָה רַב גִּילִּית וּמְעַנְיֶנֶת

 שֶׁתִּשָּׂא אוֹתִי לְהַרְפַּתְקָאוֹת מְזמּנִים

אֲחֵרִים.

רוֹצֶה לַחְגֹּג יָמִים כְּלֵילוֹת ,

לִטְרֹף אֶת הַחַיִּים בְּרָעָב 

אֵינְסוֹפִי שֶׁל שִׂמְחָה. 

אסנת אלון גוילי כל הזכויות שמורות